בכל ביקור שלי בשוק התקווה בתל-אביב אני אוכל אצל "סמבוסק ברד ירוק" בפינת הרחובות התקווה וחנוך. בימי הילדות והנעורים היה לי הרגל קבוע: לשתות שם ברד ירוק. לאכול? זה לא היה על הפרק. רק כשהתבגרתי, הסמבוסק הצטרף לחוויה. הפעם הגעתי לשוק – והדוכן נעלם. "סמבוסק ברד ירוק" לא היה שם. לרגע משהו בי נעצב. צעדתי במעלה השוק, ואז העצב התחלף בחיוך: ברגע אחד חזרתי לילדות. אותו המראה, אותו הטעם – רק המיקום השתנה. "סמבוסק ברד ירוק" זז מהפינה הקבועה שלו כמה עשרות מטרים צפונה.
את הסמבוסק, חומוס בלבד, מכינים באותם כלים של פעם – קערה גדולה של שמן רותח, ולצידה קערה שטוחה עם רשת ניקוז לטובת השמן המטפטף אחרי הטיגון. בדרך כלל מכינים לכם את הסמבוסק במקום, ויש סיכון ממשי לכווייה, אבל בגרסה הנוכחית מיועד הסמבוסק לאכילה במקום. פחות סיכון, יותר נחת. רק תנו לו כמה דקות להתקרר, ותיהנו ממקסימום במינימום הכי משתלם בתל-אביב.
בפעם הראשונה שתאכלו אותו, תבינו לבד שאתם צריכים מיד משהו מתוק כדי לאזן את המליחות העיקשת של החומוס. אבל כל עוד זה בזול – עשרה שקלים בלבד – שווה לנסות. כוס קטנה של ברד, אגב, עולה שלושה שקלים. נראה שיוקר המחיה עוד לא הגיע לשוק התקווה
