במשך שנים ארוכות, בכל יום שישי, במוסף הזה, באחד העמודים השמאליים (נו, בכל זאת סילבי) התפרסם טור צד, קצר יחסית. בטח בהשוואה לכפולות העמודים של כותבים אחרים. בטור הזה היו מעט מאוד מילים, אבל כל מילה – פנינה. "חץ מסילבי קשת" קראו לו, והחיצים פגעו בול במטרה.
***
סילבי קשת לא עשתה חשבון לאיש. לא לדמויות שעליהן כתבה, גם לא לעורכים שלה. אצל סילבי קשת לא היו אתרוגים. היא חבטה בכולם באותה שנינה ועוצמה. הטור שלה היה משחטת הפרות הקדושות הכי יעילה בשוק.
***
לקרוא את הטור שלה היה כמו להסתכל על צילום רנטגן של מושאי כתיבתה. בכישרונה הגדול היא הפשיטה אותם מכל הזיוף, הפומפוזיות והמניירות. בעיקר אהבה להתעלל כך בפוליטיקאים ובאנשי צבא. דגנרלים בשפתה. "הרמטכ"ל החדש הוא ז'לוב", עוד הספיקה לצייץ לפני כחודש.
***
סילבי הייתה "הראשונה לזהות" את מערכת ההפעלה של ראש הממשלה. מ"נהנתניהו" ועד "יהיר לפיד", אף אחד לא קיבל אצלה הנחות. לא מימין ולא משמאל.
***
העט שלה היה מרושע, בואכה אכזרי. לא נהוג לדבר כך אחרי מות, אבל במקרה של סילבי, אני משוכנע, היא הייתה מקבלת את זה כמחמאה. מכירים עוד מישהו שחתם את דברי הפרידה שלו מהעולם במילים "I did my worst"?
***
סילבי הייתה קופירייטרית עוד לפני שהמילה הזו בכלל הומצאה. היא הייתה הצייצנית הראשונה, עוד לפני שמישהו חלם להמציא את הטוויטר.
***
כל כותב יודע שהרבה יותר קל לכתוב 500 מילה מאשר 50. וסילבי הייתה אמנית הצמצום. לא היה גרם של "שומן" בטורים שלה. מלכת המילים. משוררת הטורים.
***
כנער קראתי בשקיקה את הטורים שלה, והתרגשתי מאוד כשמוניתי להיות עורך "המוסף לשבת" שבו היא עדיין כתבה, מספר שנים לפני שיצאה לפנסיה. להגיד שהייתי העורך שלה זו ממש הגזמה פרועה. עוד לא נולד העורך שיערוך את סילבי קשת. אבל גם להיות הקורא הראשון של סילבי קשת זו הייתה זכות גדולה.
***
ומה סילבי הייתה אומרת? רון ירון? לא מצאתם מישהו יותר טוב לכתוב עליי?
