כשהיא נכנסה לחדר, ענן הבושם העדין שלה התערבב בטבעות עשן הסיגריות הדקיקות שאהבה לעשן. בטיפת ביישנות, כמעט בחרישיות, הייתה מוציאה מפיה מילים מצומצמות, מכשפות, שנונות. כל אחת מהן כמו חץ רעיל בין העיניים של הרעים, האטומים, הנבלות כפי שאהבה לכנות אותם. לא פעם היא אמרה לי על פוליטיקאי: אני לא סובלת אותו, בהמשך אמצא גם למה.
הייתה בה סקרנות בלתי נלאית וספקנות מבורכת, מה שהביא אותה לכתוב את הטור האלמותי שלה באופן שבו איש לא כתב לפניה ואחריה. היא המציאה סגנון נשכני ממוקד, כתבה קצר ודוקר, ולא עשתה חשבון, גם כשהמילים שלה כמעט הרגו אותה: בעקבות אחד הטורים שלה הונחה לבנת חבלה שהתפוצצה בפתח ביתה. היא ניצלה בנס.
הייחוד של כתיבתה נבע מעולם הדימויים ששאבה מהידע המעמיק שלה בתרבות ובספרות, בשילוב העובדה שלא פחדה מאיש: לא מבעלי השררה, אבירי הממון, לא מפוליטיקאים שיכורי כוח. באלגנטיות ידעה לנעוץ את הסיכה בבלון, ולהציג את מחוללי העוולות במערומיהם. היא הייתה אבירת העט והמקלדת, שהאמינה שרשעות נשגבת היא כלי עבודה לגיטימי במלחמת בני האור בבני החושך.
היא בזה לחנופה, לבורות, לטיפשות. תיעבה את הקרנפים והמתרפסים. פוליטיקאים רעדו מפחד מפניה, כי פגיעתה תמיד הייתה קשה ומדויקת. לא בכדי הכתיר אותה המגזין האמריקאי "טיים" כבעלת הטור המשפיעה ביותר בישראל. היא הייתה בעלת יכולת נדירה להציב מראה שחורה מול אלו שלדעתה הרסו את המדינה שכל כך אהבה.
היא הייתה אשת העולם, ילידת צרפת שאהבה את לונדון, יפה מבפנים ומבחוץ. עד היום אני זוכרת את הסוד שחלקה עימי, שקיבלה מאמא שלה: איך לשמור על עור הפנים בלי ניתוחים, זריקות או קוסמטיקאיות. אימצתי מיד. פעם סיפרה לי שהמאכל האהוב עליה הוא "פירות שיכורים". הייתה מכינה לעצמה כל ערב צלחת מפירות שחתכה ושופכת עליהם בנדיבות קלבדוס. הבטחתי לה שבביקורי הבא בארץ אקנה בקבוק לה ובקבוק לי. סליחה סילבי שלא הספקתי.
היא כל כך רצתה לזכות לראות בחייה את נתניהו מושלך מהזירה. בשנה האחרונה אמרה יותר מפעם אחת שהיא רוצה להסתלק כבר מהעולם הזה, שהפך להיות אכזר. העיתונות הישראלית איבדה השבוע כוכבת-על, כותבת מחוננת, לוחמת חופש וצדק. דוגמה ומופת לעיתונות כמו שהיא צריכה להיות, ללא מורא, ללא משוא פנים.
