מהקדם אירוויזיון של 1987 זוכרים היום בעיקר את "שיר הבטלנים" ("הופה הולה") של צמד הבטלנים – הגרסה המקומית לאחים בלוז (נתן דנטר ואבי קושניר), שהוכיחה שגם לא-זמרים יכולים לייצג אותנו על במת המוזיקה הגדולה באירופה. בקדם ההוא התמודדו מול שני השחקנים עם החליפות השחורות ומשקפי השמש עוד 15 שירים. היו שם, בין היתר, צביקה פיק, חיים משה, אריק סיני, ורדינה ויזהר כהן ואורנה ומשה דץ. מרבית השירים נשכחו בבוקר שלאחר התחרות. גם ל"נוסטלגיה", השיר ששרה שם זמרת צעירה מלוד בשם אתי אנקרי, אין ממש זכר.
שלוש שנים אחרי, אנקרי לא הייתה נוסטלגיה: היא הייתה הדבר הכי חם במוזיקה הישראלית, ובצדק. ב-1990 היו ימים שבהם קשה היה לפתוח רדיו בלי לשמוע כמה מהשירים שהופיעו באלבום הבכורה הענק שלה, "רואה לך בעיניים". האלבום, שיוצא עכשיו מחדש כתקליט ויניל צבעוני, לא התיישן אפילו ביום, על אף שהוא חוגג כעת יום הולדת 35 שנה.
"רואה לך בעיניים" היה ונותר אחד מאלבומי הבכורה האדירים שיצאו כאן. אנקרי, שעברה בדרך אליו בבית ספר רימון והתלבטה אם להפוך לשחקנית או להתמקד במוזיקה, זרחה לאורכו ככותבת, כמלחינה וכמבצעת אותנטית וכנה. אלון אולארצ'יק, בעבודת ההפקה הראשונה שלו, העמיד עבורה מעטפת מבריקה ששילבה בין מזרח למערב וגרמה למאזין להקשיב לה בלי להסיר את העיניים מהצעירה עם המבט החודר שהופיעה על העטיפה.
לצד הלהיטים - ובהם שיר הנושא, "לך תתרגל איתה" עם המקצב המגניב (שאנקרי כתבה כבדיחה על בעלה לימים ולא חשבה לכלול באלבום) ו"לוליטה (האמרגן פָּטִיטוֹ)" העצוב על האמרגן המנצל צעירות עם חלומות גדולים - היו כאן עוד הפתעות. למשל, "בעיניך השחורות" עם הצ'לו של יורם אלפרין והטאבלות של רחמים ויגאל דן שסיפקו נגיעות רכות של מוזיקת עולם, "קח אותי כך" עם הגרוב המדבק סטייל אדי בריקל הצעירה והבלדה "כשזה נוגע" שבה אנקרי מנגנת בגיטרה ונשמעת הכי קרובה שאפשר גם אחרי 35 שנה.
