1. "את דווקא בסדר, נלי", היו התגובות שקיבלתי במפגש המשפחתי בספרד. דווקא בסדר, יחסית למצב, יחסית למה שקורה בארץ, יחסית לתמונה המשתקפת ברשתות. "כן, אני דווקא בסדר", אני עונה. בסדר זה עניין יחסי כן, ויש גם הרבה חוסן נפשי אני מעדכנת. בסוף מתרגלים להכל.
יצא גם שבישלתי די הרבה בליל הסדר באנדלוסיה. בדרך כלל אני לא מכינה כלום, אני בשלנית חלשה מאוד, אבל להכין קניידלך מאבקה ומרק ותוספת הייתי פשוט חייבת. רק שמסתבר שאי-אפשר להשיג שורשים למרק עוף באנדלוסיה, תור הזהב תור הזהב, אבל שורש פטרוזיליה לא בנמצא. איזה שלושה סופרים עברו בודהה וגיסי כדי להביא את המוצרים הספציפיים לחג. לא יודעת איך חגגו את ליל הסדר בנכר 2,000 שנה, אבל גם חזרת וסלרי לא בנמצא פה.
בסוף הם הגיעו ממש מאוחר, המרק היה מוכן ברגע האחרון ולא הייתה מנה עיקרית. אבל מה אני אגיד לכם, כולם שבעו, מתברר שמתרגלים להכל מהר מאוד, אפילו לאוכל שלי.
הם אמנם לא השתפכו במחמאות, אבל כולם אמרו שהיה דווקא ממש בסדר! וכל הכבוד שכן ניסיתי, ולמרות שכולם יודעים עד כמה המטבח מייאש אותי, הנה, זה לא ריפה את ידיי ונכנסתי בכל זאת לסירים.
2. כנראה כולנו השתנינו השנה. הנה, אני מרוב ייאוש הכנתי אוכל לסדר וגם טסתי עם מצות מהארץ, פלוס מצה שמורה ביד. בשביל מה אני עושה את זה בכלל? כאילו, מה זה משנה? כנראה בסוף, אני פשוט לא יכולה לוותר על ליל הסדר, למרות שהשנה הוא היה קשה מתמיד.
3. גם בספרד, מתברר, יש סרטים צהובים. בהתחלה הם נדמים כמו הזדהות עם החטופים שלנו, אחר כך קראנו שזה מסמל את המלחמה של קטלוניה לעצמאות. מנחם לדעת שגם להם יש בעיות פה, למרות שכשיושבים שם בבית קפה באיזו עיירה נידחת עם כוס יין ופטאטאס בראבאס, קשה לזכור שגם להם קשה, "היה להם את פרנקו הרודן", ו"במלחמת האזרחים באו מכל העולם להילחם איתם, אפילו המינגוויי".
זה רחוק, יש פה כבר דורות של חוסר מאבק. אנשים בגילי לא שמעו על זה כמעט. היו פה הרבה דם ושנאה, אבל בסוף זה עבר. כן, בסוף זה עבר, למרות שנשארו צלקות (כולל הכי הרבה קברים בלתי מסומנים בעולם, אחי מוסיף). זה דווקא מרגיע אותי. אנחנו לא במקום היחיד הדפוק בעולם. "כל אחד צריך שתהיה לו איזו מצרים", אפילו באנדלוסיה.
ההבדל הוא שאנחנו עדיין יכולים להציל אנשים, להביא 59 אחים ואחיות הביתה ולהפוך אותם לבני חורין. האם זו לא מטרת כל הערב הארוך הזה, של החג הזה, להבין שחייבים להוציא אותם עכשיו? אחרת בשביל מה קראנו את הספרון יחד, אם אין מתחת שום משמעות.
