"הסיפור שלי הוא סיפור שמייצג את מה שקרה ליהודים באזור הנורדי, בדנמרק ובשוודיה.
"המשפחה שלי במקור מדנמרק. באפריל 1940 דנמרק נכבשה על ידי גרמניה ובשנים הראשונות לכיבוש מצבם של היהודים לא השתנה כמעט. בסוף אוגוסט 1943 פרץ משבר בין השלטונות הגרמניים לממשלה הדנית שלא הסכימה לתביעות החדשות של הגרמנים - אחת מהן הייתה שהיהודים ילכו עם טלאי צהוב. מלך דנמרק כריסטיאן העשירי הזהיר את הנאצים שאם יחייבו את היהודים ללכת עם טלאי צהוב, הוא יהיה הראשון שישים את הטלאי. העימות הזה גרם להתפטרות ממשלת דנמרק. אחרי התפטרות הממשלה, כוחות הכיבוש הגרמני תיכננו לגרש את 7,800 יהודי דנמרק (6,000 מהם התגוררו בקופנהגן) לטרזיינשטט.
2 צפייה בגלריה
("גם היום, 81 שנה מאז שנולדתי, אני עדיין נרגש מפרטי ההצלה של הוריי" ארני רובוכין בספר השמות בלוק 27 באושוויץ, השבוע | צילום: זיו קורן)
"על פי התוכנית המקורית, ב-1 באוקטובר 1943, בשעה 22:00 בלילה (ערב ראש השנה), היו אמורים חיילי הגסטפו לפשוט על בתי היהודים. שתי ספינות נוסעים גדולות היו אמורות לחכות בנמל קופנהגן כדי לקחת את היהודים לטרזיינשטט.
"אבל המזימה של היטלר "לנקות את דנמרק מיהודים" קיבלה תפנית היסטורית. דיפלומט גרמני בקונסוליה הגרמנית בקופנהגן בשם גיאורג פרדיננד דוקוויץ שמע על תוכנית הגירוש והחליט לסכל אותה. הוא טס לשטוקהולם לפגישה חשאית עם ראש ממשלת שוודיה וקיבל ממנו הבטחה: אם היהודים הדנים יגיעו לשוודיה הניטרלית - הם יתקבלו כפליטים.
"תוך סיכון עצמי גדול, הדליף דוקוויץ את התוכנית ב-28 בספטמבר להנס הדטופט, יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הדנית. הדטופט העביר את המידע למחתרת הדנית ולראשי הקהילה היהודית, אשר קיבלו את האזהרה מהרב בבית הכנסת בקופנהגן. במשך יומיים ירדו כל יהודי דנמרק למחתרת בעזרת העם הדני שהתגייס למבצע ההצלה. ביום שישי בערב, כאשר פשטו אנשי גסטפו שהובאו מגרמניה על בתי היהודים - הם מצאו את מרביתם ריקים.
"פעולת ההצלה, שהחלה בצורה ספונטנית, הפכה למתוכננת והתפתחה לכדי התנגדות מאורגנת לגרמנים. בתוך שלושה שבועות בחודש אוקטובר 1943, הועברו 7,200 יהודים וכ-700 קרובי משפחתם הלא-יהודים לשוודיה. אך בכל זאת, הנאצים הצליחו לאתר 482 יהודים דנים שנתפסו בבתיהם משום שלא הצליחו להתחבא ועוד כ-200 יהודים שנתפסו כשניסו להימלט לשוודיה דרך הים באופן ספונטני, כבר בלילה הראשון לפני האיסוף המאורגן. חלק מהם הגיעו למחנה טרזיינשטט ומשם לא חזרו עוד.
"אני עצמי כבר נולדתי בשוודיה בשנת 1944, שנה לפני סיום מלחמת העולם השנייה, בן יחיד להוריי שברחו מדנמרק. אמי הייתה כבר בהיריון מתקדם כשעשתה את כל הדרך מדנמרק לשוודיה.
"הוריי הגיעו תחילה לכפר הדייגים הקטן גילליה (בדנית: Gilleleje), כפר באי שלן שבו הסתתרו במלחמה מספר רב של יהודים. תושבי האי היו נגד הדיכוי ולכן גם עזרו ליהודים והחביאו אותם.
"אמא שלי מצאה מסתור בעליית הגג בכנסייה בגילליה, עד שאישה מצבא ההצלה הזמינה אותה ואת אבי להתארח אצלה. 11 שעות אחר כך הגרמנים גילו את שאר המשפחות היהודיות שהסתתרו באותה עליית גג וגירשו את כולם למחנה טרזיינשטט.
"לאמא שלי היה מזל גדול. בזכות אותה תושייה או מזל או שניהם ביחד. הסיפור שלנו היה יכול להסתיים אחרת. כי אם אמא הייתה ממשיכה להסתתר עם אבא שלי בעליית הגג באותה כנסייה, גם אותם היו שולחים למחנה טרזיינזשטט ואז המשפחה שלי הייתה עוד סיפור שואה שאין לדעת את סופו עוד בטרם נולדתי.
"היהודים שלא נתפסו על ידי הגסטפו בגילליה הוברחו בסירות מעבר למצר אל שוודיה, ושם גם נולדתי, באפריל 1944. אחרי המלחמה ההורים שבו יחד איתי להתגורר בדנמרק.
"כפעוט בן מספר חודשים בשנה האחרונה למלחמה ברור שאיני זוכר דבר, וכל מה שאני יודע זה רק מהסיפורים שסיפרו לי. כמו, למשל, הסיפור על האישה מצבא ההצלה שאמא שלי שמרה איתה על קשר כל השנים. אגב, אותה אישה ויתרה על קבלת אות חסידת אומות עולם.
בשנת 1984, כשהייתי בן 40, עליתי לישראל. עבודתי הראשונה בארץ הייתה כרואה חשבון במשרד קסלמן וקסלמן. אני נשוי לנידיה זה 30 שנה, ואנו מתגוררים כיום בכפר-סבא. יש לנו שלושה ילדים ושלושה נכדים.
"גם היום, 81 שנה מאז שנולדתי, אני עדיין נרגש כשאני מתאר במעט הפרטים שיש בידי את הברחת אמי ההרה ואבי במסגרת המבצע להצלת יהודי דנמרק. זה בא מהלב. זה משהו שלעולם לא שוכחים. אני אשא איתי את זה בכל יום עד סוף חיי.
"חשוב לי לצעוד במצעד החיים ולייצג כאן על אדמת אוושוויץ הארורה גם את סיפורם של יהודים מדנמרק ומשוודיה במלחמת העולם השנייה. אני מקדיש את זמני לקבלת פניהם של עולים חדשים לישראל ומתנדב בתנועת מכבי העולמית.
"המסר שאיתו אצעד על אדמת אושוויץ במצעד החיים הוא שמקומם של היהודים זה בארץ ישראל - אבל זכותו של כל יהודי עלי אדמות להיות אדם חופשי בכל מקום ברחבי העולם, חופשי ולא נרדף. לעולם לא עוד!" n
"אמא שלי מצאה מסתור בעליית הגג בכנסייה בגילליה, עד שאישה מצבא ההצלה הזמינה אותה ואת אבי להתארח אצלה. 11 שעות אחר כך הגרמנים גילו את שאר המשפחות היהודיות שהסתתרו בעליית גג וגירשו אותם לטרזיינשטט"
