פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, שמסתיים היום (ד'), השתדל להוכיח שההצגה חייבת להימשך למרות המציאות הנוראית והיחס הבלתי אפשרי לתרבות בארץ, וקל היה להשתכנע בכך למראה הצגה מרגשת כמו "הכל נשאר חי", שיצרו דנה קיילה וירדן גלבוע. במרכזה, אישה שיוצאת למסע כדי למצוא תרופה לבעלה שחזר מהמלחמה אדם אחר לגמרי.
בעלה של קיילה סובל מפוסט-טראומה מאז שחזר משדה הקרב בעזה לפני כ-20 שנה, ובהצגה היא משחקת את עצמה כשלצידה אבי גולומב. בשורה הראשונה באולם ישב בעלה האמיתי, שנתן לה רשות להציג את הזוגיות שלהם על הבמה. אבל למרות ההסכמה הרועדת והאמיצה שלו, שאותה קראה קיילה מפתק שכתב לה, באמצע ההצגה יצא הבעל מהאולם, נסער ואבוד. מחיאות הכפיים הסוערות והדמעות שמחו רבים מהצופים העידו שבישראל 2025 אין אדם שלא מבין מה קיילה ובעלה מרגישים.
עוד הצגה שלא שכחה מה קורה כאן עכשיו היא "מלך", מאת עמוס אורן ובבימויו. היא אמנם עוסקת בסופר הרוסי איסאק באבל, שנעצר ונחקר ב-1939 על ידי השלטונות הסוביטיים באשמת ריגול, אבל מדובר בקומדיה טרגית העוסקת באופן כללי ביצירה בצל משטר כוחני ודורסני – לא רק בברית-המועצות של מלחמת העולם השנייה אלא גם בישראל של מלחמת 7 באוקטובר.
בסך הכל זכה הפסטיבל להצלחה. שש הצגות התחרות הביאו לעכו לא מעט קהל, אם כי פחות מאשר בשנים קודמות ואופטימיות יותר. רוב הצופים היו חובבי תיאטרון מושבעים וכן בני משפחה וחברים של יוצרי ההצגות ומשתתפיהן. לפסטיבל כזה, שעתידו לא ברור לנוכח הקשיים הכלכליים שמאיימים על קיומו, מגיעים תקציבים גדולים יותר וימים שפויים הרבה יותר / יואב בירנברג
