בחודש יוני 2017 נפל דבר בטלוויזיה האמריקאית: רשת פוקס ניוז אישרה כי אינה מתכוונת יותר להשתמש בסלוגן "הוגנים ומאוזנים" שליווה אותה מיום הקמתה, 20 שנים קודם. נראה שלא במקרה השינוי ההיסטורי התרחש חודש בלבד לאחר מותו של מקים הערוץ והוגה הסלוגן, רוג'ר איילס, שהודח שנה קודם בשל שורת מקרים מחרידים של תקיפה, ניצול והטרדת נשים בערוץ. למעשה, נטען כי הרצון להיפרע ממורשת איילס הוא אחת הסיבות בגללן ביקשו בפוקס להיפרד מהסלוגן.
אבל הוויתור על "הוגנים ומאוזנים" היה בעיקרו סמלי: בשלב זה בחייה של פוקס ניוז, שנסחפה כמו כל המפלגה הרפובליקנית אחרי הפופוליזם הכאוטי של דונלד טראמפ, "הוגנים ומאוזנים" אפילו לא החזיק בתור בדיחה. זה לקח עוד קצת זמן, אבל גם אחרוני הטאלנטים המתונים הבינו את הרמז והתחפפו משם.
ערוץ 14 לא נזקק ל-20 שנים וגם לא לעשר כדי להגיע לאותו מקום, והדגל השחור שנוסף לשידוריו (במחאה על המשך כהונתו של ראש השב"כ) הוא לא גימיק ילדותי אלא הצהרה משמעותית, שמלמדת הרבה על אופיו הרעיל וסדר היום המעוות שלו: אין יותר קיטש דתי ("בעזרת ה'") ואחדות מזויפת ("יחד ננצח"). אפילו דגל ישראל, המקודש כביכול, נעלם: כרגע המשימה הכי דחופה היא לפטם את הצופים והצופות, ממש כמו אווזים בדרך לצלחת, במלחמה הטוטאלית נגד השב"כ. ובשביל זה לא מספיק לטחון את המסך יום ולילה: אפילו הלוגו קיבל צו 8. יוזכר שמדובר בערוץ שלא החליף את שקופית החג ביום הנורא ביותר בתולדות המדינה.
ניתן לתהות: אם ממילא צריך פנס שמאיר את כל רמת-גן כדי לאתר בערוץ 14 מישהו שמעז לומר שרונן בר אינו צורר העם היהודי, מה זה משנה אם הלוגו הוחלף? התשובה היא שהדגל השחור צובע גם את הדקות שבהן לא מתנפלים על בר ואפילו לא עוסקים באקטואליה. הוא נמצא שם כשממליצים על "חוויית מים קסומה ומרעננת" וגם כשמראיינים את שמעון אלקבץ על גניבת המחשב של בתו סיון ז"ל, שנרצחה ב-7 באוקטובר.
במובן הזה, ערוץ 14 נקט בצעד חסר תקדים, שאפילו באפיזודה נטולת הפסאדה של פוקס ניוז לא היו נוקטים בו, משום שהדגל השחור כופה את עצמו על כולם: מגישים יותר רגועים, פאנליסטים לא ביביסטים (אך חובבי תשומת לב), מרואיינים בנושאים א-פוליטיים וכמובן מפרסמים. ערוץ 14 בחר בדגל השחור, ועכשיו הוא מתנוסס מעל כל מי שמוכן להופיע תחתיו.
בקטנה
אור הלר דיווח בחדשות 13 שאיש השב"כ החשוד בהדלפה השתחרר כמה חודשים לפני 7 באוקטובר וביקש לחזור לאחר הטבח: "כשאנחנו רואים את הפרסומים שלו ברשתות החברתיות", הסביר הכתב, "אולי גם אפשר להבין טוב יותר מדוע". מבלי להפחית מהחשדות, זוהי רמיזה מכוערת, כאילו שהבעת דעות פוליטיות עשויה להעיד על התגייסות למערכה מטעמים זדוניים ולא, נניח, כי קרה אסון נורא שהזניק אנשי ימין, שמאל, מרכז, קדימה ואחורה. לפי ההיגיון של הלר, צריך לפקוח עין על חצי מהמילואימניקים של חיל האוויר וחברי תנועת "אחים לנשק": אולי גם אצלם "אפשר להבין טוב יותר מדוע" הם חזרו מיד לשירות למרות מחאות ואיומים לא להתייצב, או שזאת פשוט השמצה שנשמרת לבעלי דעות מסוימות.
