בימים שבהם נדמה לנו שכל הערכים שעליהם גדלנו רוסקו תחת גלגלי מציאות שנהוגה באמצעות בוטים, מכחישי אמת ומזהמי תודעה, מרגיע לגלות שדווקא הערבות ההדדית הייתה ונותרה אחת מאבני היסוד של ההוויה הישראלית. החל בבוקר 7 באוקטובר, כשעדיין לא היה ברור בכלל מי צריך מה, הישראלים פתחו את הלב ואת הכיס כדי לתת — מאוכל לחיילים ועד ציוד למפונים. והיום, כשנה וחצי אחרי, עם ישראל ממשיך ותורם למגוון גיוסים המוניים שנולדו בעקבות המלחמה, למען אלמנות ויתומים, שיקום היישובים שנפגעו, תמיכה בלוחמים שסבבי המילואים ריסקו להם את העסקים, הנצחת חללים ונרצחים, וכמובן, המטרה הנעלה מכל — סיוע למשפחות שנלחמות כבר קרוב ל-600 ימים על השבת יקיריהם החיים והמתים ממנהרות חמאס.
שרון אדן פתח גיוס המונים עבור חבר הילדות שלו, אלי שרעבי, שחזר מהשבי לאחר שנחטף ולאחר שאשתו ליאן ושתי בנותיו, נויה ויהל, נרצחו ב-7 באוקטובר על ידי מחבלי חמאס, והפך לדמות מופת וגיבור לאומי; דנה ויוני רייזברג פתחו גיוס עבור חבריהם אלי-ה כהן, שחזר מהמנהרות, ובת זוגו זיו עבוד, ניצולת מיגונית המוות; ליאת יפתח, קרובת משפחתו של שלומי זיו, שחולץ במבצע ארנון ההירואי ביחד עם אלמוג מאיר, אנדריי קוזלוב ונעה ארגמני, הרימה את "המשקפיים של שלומי" — מיזם שגייס כ-200 אלף שקל ונועד לדמות את החוויה האיומה במנהרות; ויש גם את רותם גרוסמן שהקים את הקרן לגיוס למען כפר עזה, את חגית גולן גורמן שהרימה את "גלים של חוסן" למען הלוחמים, ועוד פרויקטים שיושבים על פלטפורמת מימון ההמון החברתית Giveback, מבית קבוצת Headstart (ראו מסגרת).
6 צפייה בגלריה
(שרון ואלי שרעבי עם תמונת האח יוסי שנרצח. החברים של אלי גייסו יותר מ־ 3 מיליון שקל | צילום: אביגיל עוזי)
הערבות ההדדית הזו מקבלת עוצמה אדירה כאשר היא נמדדת במספרים: המיזם "תקווה לאלי שרעבי" גייס עד היום 3,151,005 שקל; לפרויקט "אוהד ורז בן עמי חוזרים לחיים", למען השבים בני הזוג רז ואוהד בן עמי, גויסו עד היום 1,179,010 שקל. סכום דומה גויס בפרויקט "תקווה לאור לוי ומוגי", עבור אור לוי שחזר מהשבי ובנו אלמוג. בפרויקט למענם של האחים הורן, כאשר רק יאיר השתחרר ולאיתן ולעוד 58 חטופים מדינה שלמה עדיין מחכה, גויסו עד היום 1,285,054 שקל. סכום נמוך מעט יותר נתרם על ידי הציבור לתמיכה במשפחת ונקרט ובעומר, שחזר מהגיהינום וכמו חבריו השבים, נלחם לחזרתם של מי שהופקרו כבר יותר משנה וחצי.
גיוסים רבים נעשו עבור משפחות חטופים נוספות, שנאבקו על השבת יקיריהם, כאשר את הבורסה של הלבבות הישראליים האוהבים והנדיבים ניפץ הגיוס עבור ירדן ביבס, אביהם של כפיר ואריאל ז"ל ובן הזוג של שירי ז"ל. תוך שעות מאז שהרימה המשפחה את הגיוס, הוא צבר מיליוני שקלים מתורמים בארץ ובעולם שרק רצו לחבק ולעזור. חלק הארי מהסכום מיועד על ידי ירדן להנצחתם של שירי, אריאל וכפיר, שנרצחו באכזריות בשבי החמאס, וחלק ממנו יסייע לירדן לחזור לנהל חיים לאחר הגיהינום שעבר.
"נדהמנו מההתגייסות ומהתמיכה של אנשים טובים בארץ ובעולם. הוכח לנו שוב שעם ישראל מאמין בערבות הדדית", אומרת לנו אחותו עופרי ביבס, ומוסיפה שהתקווה היא "שנתאחד גם למען המטרה החשובה ביותר שהיא השבת 59 חטופים".
ירדן כתב בתגובה שפירסם מיד עם היוודע סכומי הגיוס: "וואו איזה עם יש לנו!!! איזו אחדות!!!! אין מקום בעולם שהייתי רוצה להיות בו במצב הזה. רק בישראל יש לנו את החום והאהבה הגדולה ביותר בעולם!!".
לקנות דירה לאלי
"מכיתה א' אני ואלי ביחד", מספר שרון אדן, חבר הילדות של אלי שרעבי, שגדל איתו בכפר שלם בדרום תל-אביב. "כל זמן שהוא היה בשבי, היינו עסוקים בחבר'ה בשאלה האם הוא בכלל בחיים, ואיך מחזירים אותו ובאיזה מצב הוא יחזור? כשאלי חזר וראינו שהוא בריא ושלם, התחלנו לשאול את עצמנו מה מצבו הנפשי, האם הוא ירצה בכלל לחזור לקיבוץ, האם יוכל לעבוד במשרה מלאה, ואם לא, ממה הוא יחיה? כמה כסף יש לו בכלל?"
ואז, אחרי שהרבה אנשים נחשפו לדמותו האצילית של שרעבי, שהתגלה כמופת של חוסן, אופטימיות ותקומה, החברים שאלו איך אפשר לעזור, ובן לילה נולד אצל החבר'ה מכפר שלם הרעיון למימון המונים. "התגובה הראשונה של אלי הייתה — 'חבר'ה, בשביל מה אני צריך כסף'", מספר שרון. "זו תגובה שמעידה גם על תמימות וגם על חוסר מודעות. הוא בכלל לא היה עסוק בזה, הוא אמר לנו 'מה כסף עכשיו? הרגע הייתי במנהרה, את מי זה מעניין כסף, תביא לחבק את המשפחה'. שבועיים הוא לא הפסיק להגיד 'אני בר מזל'. אמרתי לו, 'איזה מזל? מזל זה לא מה שהיה לך', אבל הוא התעקש להסביר לי שלמרות האובדן הקשה, יש לו משפחה מדהימה וחברים מדהימים".
אז אתם, החברים המדהימים, גייסתם עבורו מיליוני שקלים, בזמן שהמדינה היא זו שצריכה לדאוג לרווחת השבים.
"כשיצאנו לגיוס והקמפיין רק התחיל, קראתי מה המדינה נותנת, וזה הכל היה עם תנאים וסעיפים ותתי-הסתייגויות. למשל, אם אתה צריך לנסוע לטיפול רפואי, מממנים לך מונית עד 107 שקל. מי בדק לאיזה מרחק הסכום הזה מספיק? וגם, תקבל אותו בתנאי שאתה לא מרוויח יותר מדי. ומה אם מחר יהיו קיצוצים וגם את זה לא ייתנו לך? הבנו שאי-אפשר לסמוך על המדינה ועל סכום שהוא בין 8,000 ל-9,300 שקל קצבה חודשית לשבים. ומה אם אתה צריך ניתוח ורוצה מנתח פרטי? לא תקבל, אלא רק מה שהמדינה נותנת. אז גם בשביל זה נועד הגיוס, וכן, גם במקרה של קיבוצניק כמו אלי, אין לו דירה בבעלותו, אין לו רכב, אין לו גב כלכלי שאדם בן 50 צבר במשך 30 שנות עבודה, ומפה בא הרעיון, כסף זה משהו שיחסית קל לתת".
מה אלי אומר? הוא נבוך?
"אלי נבוך באופן כללי מכל האהבה שהוא מקבל והוא שואל איך זה הגיוני? הוא בנאדם רגיל, חכם מאוד, עם ערכים מדהימים, שנקלע למצב שבו איבד הרבה, אבל הוא חזק ואופטימי וגם מאוד מעריך את האהבה שהוא מקבל".
כמו שבים נוספים, הוא מעביר הרצאות.
"המטרה של ההרצאה והדגש שלה זה לא 'בואו תראו כמה הייתי מסכן ואיזו טראומה עברתי', אלא 'תראו את האופטימיות שהחזיקה אותי כל הזמן הזה'".
הגיוס נסגר ב-3 מיליון או ממשיך?
"הוא פעיל, מי שמגיע אליו יכול עדיין לתרום, אבל אנחנו כבר לא מקדמים אותו. אנחנו בנקודה שאחרי".
אבל אלי עוד לא משך את הכסף.
"לא, עוד לא משך".
והכסף מושקע?
"עוד לא, בגלל בעיות בירוקרטיות, אבל השאיפה היא לא להשקיע, אלא כמה שיותר מהר למצוא הזדמנות לקנות דירה, כי המחירים בארץ עולים בזמן שאנחנו מדברים. עם הסכום שגייסנו, מספיק שהוא ייקח משכנתא ממש קטנה, הוא כבר לא צריך להביא מיליונים מהבית".
איך בעצם פעלתם כדי לתת פומבי לגיוס?
"הושבנו מאה מתנדבים על רשימות קשר ועל הרשתות, ותוך שעות הסכומים הצטברו, וכל מי שתרם חזר לשאול איך הוא עוד יכול לעזור. עם ישראל במיטבו, כולל מי שגרים מעבר לים וביקשו לעזור. ובינינו, מזל שזה קיים, כי למדינה שאחראית על העניין לא באמת אכפת, ואפשר לראות את זה גם ביחס לקבוצות אחרות כמו ניצולי שואה, קשישים ועוד. החטופים ומשפחות החטופים זו לא הקבוצה היחידה שמגיע לה יותר מהמדינה ולא מקבלת, וצריכה לריב עם מס רכוש ומי מקבל יותר ומי פחות. ואני אומר למדינה, נו באמא שלכם, הבנאדם נהרסו לו החיים, מה אתם עכשיו סופרים לנו פה שקל?"
6 צפייה בגלריה
אלי־ה כהן וזיו עבוד. "זה קודם כדי לתת להם תחושה שיש להם ביטחון כלכלי" | צילום: זיו קורן
החוק וחוסר הוודאות
בדיוק מתוך ההבנה הזו, עבר ב-31 במארס בקריאה שנייה ושלישית חוק המאפשר מתן זכאויות ומעטפת שיקומית לבני משפחות החטופים שחזרו מהשבי, חיים וחללים כאחד. "הצעד החשוב הזה מהווה את המינימום ההכרחי שמדינת ישראל צריכה לתת", אומרים לנו במינהלת החטופים, הנעדרים והשבים. "החוק מאפשר מתן זכאויות ומעטפת שיקומית לבני משפחות החטופים שחזרו מהשבי, חיים וחללים כאחד, מתוך הבנה שהמעטפת הניתנת למשפחות החטופים לא יכולה להסתיים ביום ההשבה, וכי מסע השיקום של משפחות השבים הוא ארוך ומתחיל רק לאחר שיקיריהן חזרו".
במסגרת החקיקה הוגדלו המענקים הרבעוניים שמקבלות משפחות החטופים, עד לסכום של 24 אלף שקל לרבעון, ושופרו המענקים לבני זוג גרושים. עוד בין הזכאויות שנוספו: מענק התארגנות, ליווי רגשי וטיפולי, סיוע במימון רפואי, מימון לימודים או הכשרה מקצועית, שיקום תעסוקתי, מענק התארגנות לכל בן משפחה – להורים ובני זוג מענק הנע בין 10,000 ל-30,000 שקל, ולאחים ולילדים מענק הנע בין 7,000 ל-21,000 שקל (בשני המקרים, בהתאם למועד שחרור השב).
בסעיף מעטפת שיקומית לדוגמה, ניתנות זכאויות מורחבות לכל בני המשפחה — הורה, בן זוג, ילד ואח של השבים בחיים ושאינם בחיים, והן כוללות סיוע במימון טיפול נפשי והתערבות רגשית למשך ארבע שנים, סיוע במימון אבחון תעסוקתי-מקצועי, סיוע במימון אבחון לקות למידה וסיוע במימון שיעורי הוראה מתקנת. במשך שלוש שנים, ניתנים שירותי שיקום מורחבים ברף העליון, בדומה לזכאות של משפחות שכול, כמו למשל סיוע במימון תרופות, התייעצות עם מומחה, סיוע במימון ניתוח פרטי או התערבות כירורגית, סיוע במימון טיפולי פוריות ופונדקאות, בטיפולי שיניים (50% מההוצאה), במימון הוצאות נסיעה לטיפול רפואי, ועד אלמנטים אורתופדיים, משקפיים, רכישת קלנועית או רפואה משלימה ועוד. ניתן גם סיוע במימון לימודי תואר ראשון או הכשרה מקצועית עד לסכום של 36 אלף שקל, הלוואה לעסק ראשון בסך 100,000 שקל, מענק לרכישת רכב מסחרי ועוד. כל ההטבות והתיקונים יינתנו רטרואקטיבית החל מ-7 באוקטובר 2023.
מי שפעלו לקידום החוק הם מטה החטופים ומינהלת החטופים, ביחד עם חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, שבנוסף לחוק החדש עשו גם שינויים בחוקים הקיימים, כמו חוק אלמנות צה"ל, חוק הביטוח הלאומי, חוק פדויי שבי ועוד, כדי שיתאימו למצב החדש ויענו על מקסימום צרכים של כל החטופים ומשפחותיהם.
אחת מהחברות בצוות גיבוש מדיניות וחקיקה במטה החטופים היא נועם עידן בן עזרא, אחותו של צחי עידן, החטוף שנרצח בשבי והושב לקבורה בארץ בחודש פברואר האחרון. "חטיפת אזרחים בהיקפים כמו אלה של 7 באוקטובר זה מקרה חסר תקדים בישראל, ולכן אי-אפשר להכניס את משפחות החטופים לתבניות שקיימות כבר בחוק. נכון שהיו מקרי חטיפה, של אברה מנגיסטו, הישאם א-סייד וגלעד שליט, אבל לפני 7 באוקטובר המדינה לא הכירה מצב כמו שלנו, לא ביום כיפור ולא בפדויי שבי אחרים, וכמובן לא בהיקף ובממדים שהיו ב-7 באוקטובר. הרי עד אז לא היה בכלל סטטוס בחוק שנקרא 'משפחות חטופים'. המדינה עשתה מה שהיא יודעת ויכולה הכי קרוב, וקבעה סטטוס תוך הישענות על חוקים קודמים, אבל אל מול גודל האירוע וההיקף שלו – אין ספק שהיינו חייבים לשנות את החוק", אומרת בן עזרא.
צריך לזכור שרוב משפחות החטופים נמצאות במספר מעגלים של פגיעה – הן גם מפונות, גם שכולות, גם מתמודדות עם שכול מורכב (מספר חללים באותה משפחה), גם נפגעות טראומה. "יש קבוצה של חברי כנסת מכל קצות הקשת הפוליטית שמלווים אותנו מהרגע הראשון בקידום המדיניות, מתוך הבנה שהמערכות לא יודעות איך להתנהג במצב הזה", אומרת בן עזרא. "הם עוזרים לנו למצוא פתרונות, גם אם לא מושלמים, וכיום אנחנו מבינים שרק חקיקה והגדרה חוקית של מהי משפחה של חטוף ומהם המענים שהיא זקוקה להם, תסייע להבטיח את תמיכת המדינה במשפחה".
מה בעצם אנחנו לא מבינים על הצורך הזה?
"שמדובר במצבים מורכבים שאין להם רק הגדרה אחת, ואין עבורם התייחסות הוליסטית בחוק. ובנוסף, גם העובדה שהחוק משתנה ומתאים עצמו לצרכים של משפחות החטופים, אינה מבטיחה שאפשר להפסיק את הגיוסים האזרחיים למענן. אלה משפחות שחוות חוסר ביטחון ואי-ודאות מה יוליד יום, הן לא יודעות מה יהיו ההתפתחויות והצרכים שלהן בעוד עשר ו-20 שנה, ולכן הן לא יכולות לסמוך על המענה של המדינה. אני מבינה את הצורך שלהן לגייס כסף כדי להמשיך ולהבטיח את השיקום של השבים ושל המשפחות, כי השאלה הגדולה היא האם מה שהמדינה נותנת בכלל יספיק, ולמשך כמה זמן עוד נקבל את הכסף".
קרקע בטוחה לאלי-ה וזיו
דנה וזיו רייזברג הם חברים של החטוף אלי-ה כהן שחזר מהשבי ביום ה-505 ושל זיו עבוד, חברתו, שניצלה ממיגונית המוות וחיכתה לשובו בציפייה דרוכה. בשבוע שבו אלי-ה חזר והנפש נרגעה קצת, הם שאלו את עצמם איך הם יכולים לעזור לבני הזוג להשתקם, ובאישורם החלו להפעיל קמפיין גיוס המונים. גם הם התפלאו עד כמה רבים האנשים, בארץ ובעולם, שרוצים לקחת בו חלק.
זה לא התפקיד של המדינה לדאוג לשבים?
דנה: "המדינה דואגת לכל הפן הרפואי, אנחנו דואגים למה שמעבר".
זיו: "אנחנו מגייסים את הכסף והם מחליטים מה יעשו איתו. זה קודם כל סכום שצריך לתת להם את התחושה שיש להם ביטחון כלכלי".
דנה: "זיו ואלי-ה רוצים יום אחד להתחתן, הם גרים ביחד, הלך להם האוטו בנובה, אנחנו רוצים לדאוג להם גם לחיים עצמם".
ומה אומרים אלי-ה וזיו?
דנה: "זה מחמם את ליבם, הם בהלם מהנתינה של האנשים. הם עסוקים בשיקום, בטיפולים, בפיזיותרפיה שצריך לעשות כל יום".
זיו: "הם לא חזרו לעבוד. הם עדיין בתוך טראומה שהם מעבדים אותה עכשיו. יש להם את כל השיקום הפורמלי והלא פורמלי, והמלחמה הלא פוסקת להחזיר את שאר החברים שנמצאים שם, שזה בראש מעייניו של אלי-ה כרגע, עוד לפני השיקום של עצמו. שניהם עושים כל מה שהם יכולים כדי להחזיר את שאר החטופים, כולל מסעות בעולם בניסיון להשפיע על השחרור של כולם. עכשיו הם היו בדרום-אפריקה, שכידוע הפעילו נגדנו את התביעה בהאג, ולכן היה לאלי-ה חשוב להגיע ולעשות הסברה שם, ובאמת הוא הרגיש שהצליח לשנות תפיסה שהייתה נגדנו ואת האופן שבו אנחנו מצטיירים שם כמדינה".
וכמה גייסתם עבורם עד היום?
"כ-500 אלף שקל כרגע".
יספיק לחתונה, לרכב, לחיסכון, אבל לא לדירה.
זיו: "אני חושב שהכסף יהיה בעיקר קרקע להישען עליה. במהלך השנה שבה זיו נלחמה על אלי-ה, היא הביאה כספים מהבוידעם וגמרה לעצמה את חשבון הבנק עם כל הטיסות להסברה בעולם. בעיניי הכסף של הגיוס נועד לאפשר את זה, כדי שהלחץ הכלכלי לא ידחוק אותם לפינה ויגרום להם למחסור. חתונה, רכב, כל הדברים החומריים – רק הם יחליטו למה ילך הכסף".
מה אתם אומרים על ביקורת שנשמעת על גובה הסכומים שמגייסים עבור השבים?
זיו: "אלה קולות רקע שאנחנו לא נותנים להם לנהל אותנו. זה אנשים שיושבים מאחורי מקלדת ואין להם מקום אצלנו. מי שזר ולא נמצא במערכה הזו, לא יודע כמה כספים מוצאים על טיסות לחו"ל להסברה ולפגישות, וזה לא שהם עושים את זה בשביל הפאן שלהם. אחרי שיחזרו החטופים בעזרת השם תישאר להם גם קופה כדי לחזור לחיים".
תורמים לפי אג'נדה
הרבה לפני ששלומי זיו, אנדריי קוזלוב ונועה ארגמני חולצו מהשבי, בשיחות ובהתכתבויות שהיו לי בתחילת המלחמה עם קרובת משפחתו של זיו, ליאת אריאל, היא כבר ידעה להזהיר מפני מצב שבו משפחות שנקלעו למאבק סיזיפי על חיי יקיריהן, יחוו קשיים כלכליים. היום, שנה אחרי, היא חוזרת ואומרת: "יש משפחות שמקדישות את כל זמנן למען השבת החטופים, חיות על תרומות, ובכלל זה גם על גיוסי המונים, שנעשים גם לאלה שכבר שבו, וזה ממש ברור, כי מאוד קשה לחזור לעבודה רציפה ולקיים אורח חיים רגיל במצב כזה. חטוף שחזר יש לפניו שיקום מאוד ארוך, הוא לא יכול לעבוד, אבל גם לא יכול להיות נטל, ומה שמקבלים מהמדינה, זה לא מספיק. 8,000 שקל בחודש כנפגעי פעולות איבה? יוקר המחיה רק עולה והקושי הכלכלי גדול גם בלי קשר. אז ברור שכשיש לך קרוב משפחה חטוף ואתה מתעסק במאבק וזה אינסופי ומצריך טיסות בכל העולם ופגישות ודעת קהל, ומאבקים בכנסת והפגנות, רק גיוס המונים יכול לעזור לממן את זה או לקיים חיים".
עוד היא מזכירה את משפחות החטופים שלמרות שיקיריהן כבר הוכרזו חללים, עדיין ממשיכות להשתתף באופן פעיל במאבק להשבת החטופים שהופקרו. "הם לא מרגישים שהם יכולים לעזוב את המאבק ולחזור לחיים ולעבודה, והם גם לא יכולים לממן לעצמם כרטיסי טיסה באלפי דולרים. צריך גיוסי כספים בשביל זה".
200 אלף השקלים שגייסו ליאת, החברים והמשפחה של שלומי זיו נועדו כאמור למיזם החברתי "המשקפיים של שלומי", כלי הסברתי שמדמה את תנאי השבי, כחלק מהמאבק להשבת החטופים.
במצב שבו יש הצפה בגיוסים, איך מי שרוצה לעזור יודע למי לתרום?
"זו שאלה מצוינת. אני חושבת שאנשים תורמים גם לפי הנטייה הפוליטית שלהם ולפי התפיסה של מה צריך לקרות עכשיו".
עדיין נטייה פוליטית? אפילו שאלי שרעבי אמר שאין ימין ואין שמאל?
"אנשים מסתכלים טוב-טוב שהמיזם שהם תורמים לו מגיע עם אג'נדה שהם מזדהים איתה, יודעים לזהות האם זה בעד או נגד ביבי, מה מהימין ומה מהשמאל. כל חטוף מזיז את הלב למישהו אחר. מי שתורם לעינב צנגאוקר לא יתרום במקביל למשפחת חטופים שמתראיינת לערוץ 14 למשל".
וגם קיבוצים מגייסים כספים מהציבור כדי להשתקם.
"בוודאי. אז אני יכולה להגיד לך שאנשים שלא גרים בקיבוץ ויש להם תפיסה שהקיבוץ זה עשירים, אומר, 'למה הקיבוץ צריך לגייס כסף, המדינה לא נותנת להם?' אז יש גם קיבוצים לא עשירים, ובנוסף לא ברור מה המדינה נותנת".
והמדינה לדעתך לא נותנת?
"לפי מה שאני רואה בקבוצות של החטופים והשבים, נציגי המשפחות נלחמים כל הזמן לקבל עוד זכויות ועוד מענקים, פשוט כדי להמשיך את המאבק ואת החיים. הרבה מהחטופים נותנים הרצאות כדי להצליח לממן את החיים שלהם, כי הם לא מצליחים להסתנכרן ולעבוד בעבודה רגילה".
כאמור, בישראל כמו בישראל, יש גם מי שמרימים גבה נוכח הגיוסים הרבים והסכומים הגבוהים המגויסים, ותוהים גם בקול רם מה יעשו השבים והמשפחות עם הכסף. כאילו שזה עניין של מישהו. אדן, חברו של שרעבי, מבין במידה מסוימת את הסקפטיות, אבל ממהר להסביר שאף אחד מהשבים שגויס עבורו כסף לא הפך בזכות זה למיליונר. "האנשים שחזרו מהשבי וגם חלק מבני המשפחות שלהם, אלה אנשים שאולי לא יצליחו לעבוד דקה בחיים שלהם בגלל בעיות נפשיות, והרי כולנו יודעים כמה עלות המחיה בישראל מטורפת. ולצד הביקורת, שאני לא מבין, גם לא חייבים לתרום לכל דבר – מי שחושב שזו מטרה לא ראויה, לא כועסים, אל תתרום. גם אני לא תורם לכל מטרה".
"רוב התורמים הם אזרחים רגילים: ממוצע התרומות הוא 100 ־ 120 שקל"
בסך הכל חצי מיליון ישראלים לקחו חלק בתרומות למען פרויקטים חברתיים שקשורים במלחמה דרך הד סטארט, משחזר דני אור, מנהל האתרים החברתיים-קהילתיים לגיוס תרומות בקבוצת הד סטארט. מיד עם פרוץ המלחמה החלו גלי גיוסים לצרכים שונים כמו רכישת ציוד ללוחמים. לאחר מכן, מהר מאוד התחיל גל גיוסים למען השבת החטופים, אם זה משפחות ספציפיות שגייסו לטובת הסברה, או גיוס שנעשה על ידי מטה המשפחות, שבמסגרתו גויסו כ-7 מיליון שקל באדיבותם של יותר מ-21 אלף תורמים.
בהמשך גם יישובים שפונו פתחו גיוסים לטובת השיקום, כמו למשל הקרן לשיקום כפר עזה, שגייסה מעל 5 מיליון שקל, הקרן לשיקום נחל עוז שגייסה מעל 1.3 מיליון שקל, קיבוץ בארי שגייס כ-1.7 מיליון שקל ועוד.
בהמשך הצטרפו הרבה מאוד גיוסי הנצחה, כמו שיפוץ אולם כדורסל להנצחת משפחת קוץ – ליבנת, אביב, רותם, יונתן ויפתח קוץ ז"ל שנרצחו במתקפת חמאס בקיבוץ כפר עזה – שלטובתו גויסו מעל 1 מיליון שקל; הקמת מרחב התמיכה "המקום" במזרח עבור מטיילים עם קושי רגשי על רקע המלחמה, קמפיין שגייס כ-600 אלף שקל; הקמת קפה עמית – עגלת קפה לזכרו של עמית יצחק ז"ל, שנרצח בנובה, קמפיין שגייס כ-350 אלף שקל, ועוד מיזמים מרגשים, גם לטובת נפגעי טראומה, בעלי חיים שנפגעו ועוד. בזמן האחרון הצטרפו הגיוסים עבור חטופים ששבו וצריכים שיקום.
הגיוסים עבור שרעבי ועבור אוהד בן עמי הגיעו לסכומים גבוהים מאוד מהר.
אור: "שניהם חזרו ביחד, והחזרה שלהם, כולל איך שהם נראו פיזית, הייתה מאוד קשה. אני מניח שזה משפיע על הגיוס. בעיקר אצל אלי שרעבי, בגלל הסיפור האנושי הקשה שלו, אנשים ממש פתחו את הלב. תוך 48 שעות הגיוסים של שניהם עברו את המיליון שקל. בכלל, החל מ-7 באוקטובר כמעט כל הפעילות שלנו הופנתה לפרויקטים שקשורים לחרבות ברזל, והפעולה מול משפחות של חטופים או חללים דורשת רגישות גבוהה גם מצידנו".
יש פרופיל לתורמים?
"אי-אפשר לבנות פרופיל ספציפי. בגיוסים של חרבות ברזל הרבה אזרחים תורמים".
יש דיבור שנתח נכבד מהסכומים שנאספים מגיע מתרומה של אנשי עסקים.
"זה ממש לא נכון, כי אפשר לראות בכל גיוס שממוצע התרומות עומד על 100, 120 שקל, מה שמעיד שמדובר באזרחים רגילים. כדי שגיוס יצליח הוא חייב להגיע להמונים. התפקיד של המשפחות והחברים שמבצעים את הגיוס הוא להגדיל את החשיפה אליו בקבוצות ווטסאפ, ברשתות, בתקשורת".
