מכירים את התלונות הקבועות האלה, שהקבוצות הגדולות נהנות מהחלטות שופטים והכל הולך איתן? זה כנראה נכון, לפחות בחלק מהמקרים – אבל מה שהולך בספרד זה כבר פשע. הפגיעה הקשה והמכוערת של קיליאן אמבאפה באנטוניו בלאנקו מאלאבס זיכתה אותו (גם זה בקושי, תודה ל-VAR) בכרטיס אדום. הודות לדוח ההזוי של השופט ססאר סוטו גארדו, שטען כי הפגיעה הייתה "כחלק ממאבק על הכדור", ההתאחדות הספרדית הסתפקה בהרחקה מינימלית ממשחק בודד, מול אתלטיק בילבאו.
וכך יצא במקריות מדהימה שאמבאפה יוכל לשחק בקלאסיקו נגד ברצלונה בגמר גביע המלך. מי היה מאמין? (רק כולם). אז לידיעת ההתאחדות הספרדית (שמישהו יתרגם להם) – בפרמייר-ליג לדוגמה, הרחקה בכרטיס אדום ישיר לאחר תיקול חריף המסכן את בריאות היריב שווה הרחקה משלושה משחקים. החלק הזה בחוקה כולל מספר סעיפים הנוגעים לאגרסיביות (מהירות ועוצמה), מקום הפגיעה (מעל/מתחת לקרסול), מידת הסיכון לשחקן הנפגע ועוד – בכולם חברנו קיליאן עומד בכבוד, אם ניתן לקרוא לזה כך. למעשה, כל אדם עם זוג עיניים לא הזדקק ל-VAR, הילוך חוזר או דיונים רבים בהתאחדות כדי לשלוח את אמבאפה ליציע לכמה משחקים טובים.
אבל ככה זה, עולם כמנהגו נוהג – פלורנטינו פרס ימשיך ללחוץ על מי שהוא רוצה ולקבל את מה שהוא רוצה (תירגעו אוהדי ברצלונה – אתם בדיוק אותו הדבר), אנחנו נמשיך להתלונן או לנשום לרווחה, תלוי מי הקבוצה שלנו, והשיפוט ימשיך להיות הדבר היחיד שמדברים עליו, ולא הכדורגל עצמו.
