מתחם הקניות החדש שנפתח בסוף פברואר בצומת גלילות הצית מלחמה ישנה – המלחמה על השבת. יותר מ-150 עסקים פועלים במתחם "ביג גלילות" ביום שבת, ונוהרים אליו בכל סוף שבוע אלפים רבים. הפקקים הבלתי נסבלים באזור בימי שבת המנומנמים מעידים על הביקוש – לקנות הרבה, ובסופ"ש.
תגובת הנגד לא איחרה לבוא. שר העבודה יואב בן צור מש"ס כבר דרש שהבעלים יחליף את כל העובדים היהודים במקום וארגונים דתיים שונים יצאו במחאה. לפעמים זה החמץ, לפעמים אלו לימודי היהדות בבתי הספר, לפעמים השבת ולפעמים הגיור - יחסי דת ומדינה הם תפוח אדמה לוהט שמזין את כל הפחדים של הקבוצות השונות בישראל ולרוב הדיון הציבורי מבוסס על עמדות פוליטיות ומחנאיות ופחות על נתונים. הקבוצה הדתית-שמרנית בישראל מתנגדת לכל שינוי בסטטוס-קוו מחשש שהוא יפגע בדמותה היהודית של המדינה, והמחנה הליברלי מזהיר כבר שנים מהפיכתה של ישראל ליותר ויותר דתית.
מי צודק? נראה שאף אחד מהצדדים. שורה ארוכה של נתונים שנאספו ב"דו-שנתון דת ומדינה בישראל", שנערך על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, מלמדים כי ישראל ודאי לא הופכת לדתית יותר. ישנה דווקא מגמה רחבה של חילון בהרגלים של אזרחי ישראל ובמרחב הציבורי.
למרות המאבק התמידי סביב חוקי השבת בישראל, האכיפה כמעט ולא קיימת. ישנה גם ירידה עקבית במספר הזוגות הנישאים ברבנות ועלייה במספר הזוגות שגרים יחד ללא נישואים. מנגד, ישנה עלייה משמעותית בתקציבי מוסדות הדת ובהיקף המשרות לשירותי הדת. באופן אבסורדי, העיקשות של הגורמים הדתיים-שמרניים לא להגיע לפשרות בנושאים אלו לאורך השנים היא אחת הסיבות לשחיקת אמון הציבור במוסדות הדתיים ובמעמדה של השבת במרחב הציבורי.
למרות ההיתרים המוגבלים יחסית הניתנים לעבודת יהודים בשבתות, על פי ממצאי הסקר, כרבע מהציבור מעל גיל 18, כלומר כמיליון איש ואישה, עבדו בשנה האחרונה לפחות בחלק מן השבתות. עוד אפשר לזכור את המאבקים הגדולים סביב פתיחת בתי הקולנוע בשבתות בפתח-תקווה ובירושלים בשנות ה-90, שהפכו לסמל. כיום 98% מבתי הקולנוע פתוחים בשבתות בקביעות, 54% מהיכלי התרבות והתיאטראות פעילים בשבת ו-27% מהקניונים ומרכזי הקניות.
"המספר הגולמי שמתייחס לקניונים נראה נמוך (27%), אבל צריך לזכור שבכל קניון יש מאות חנויות, ומכאן שסך כל החנויות הפתוחות בשבת הוא גבוה בהרבה", מסביר ד"ר אריאל פינקלשטיין, אחד מעורכי השנתון וחוקר בתוכנית דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "במוזיאונים ראינו ירידה קלה בפתיחה בשבת, בגלל שהממשלה הנוכחית ביטלה את פרויקט 'שבת ישראלית' שאיפשר לאנשים לבקר בחינם במוזיאון בסוף השבוע. אבל חוץ מיד ושם, כל המוזיאונים הגדולים בישראל פתוחים בשבת.
"גם על הבריכות היה בעבר הלא-רחוק מאבק אזרחי לגבי פתיחה בשבת – גם בקריית ארבע הקטנה וגם בירושלים הגדולה. אבל זה הוכרע: 88% מהבריכות פתוחות בשבת. ישראל פתוחה יותר מאי פעם בשבת, ו'ביג גלילות' שנפתח עכשיו הוא שיקוף של המגמה הזו. הוא לא מופיע בשנתון כי נפתח רק לאחרונה. מדובר בתהליך שהאיץ תוך שנים ספורות. ב-1980 לא היו מרכזי קניות פתוחים בישראל בכלל".
לאורך השנים היו מספר יוזמות שביקשו להסדיר מחדש נושאי דת ומדינה בישראל ולעדכן את הסטטוס-קוו. הדוגמה הכי בולטת היא אמנת גביזון-מדן שכתבו השופטת רות גביזון ז"ל והרב יעקב מדן בשנת 2000 שקודמה על ידי גורמים פוליטיים שונים. הדחייה העקבית של כל שינוי מהצד השמרני יצרה אפקט הפוך: החוק הפך לאות מתה ובשטח חלו שינויים דרמטיים.
"דווקא בגלל שהחוק מחמיר, קשה מאוד לבצע אכיפה, כי בשביל אכיפה צריך לגיטמיציה ציבורית", אומר ד"ר פינקלשטיין, "אם החקיקה הייתה פחות מחמירה אני חושב שהיה אפשר לאכוף את החוק, בוודאי מסיבות של זכויות עובדים. יש לכך גם דוגמאות ממדינות אחרות כמו בריטניה, שבהן האכיפה על חוקי העבודה ביום המנוחה התחזקה דווקא כשהתאימו אותה למציאות המשתנה. בעצם, באופן אבסורדי, דווקא ההתעקשות של ההנהגה הדתית לא לשנות את החוק מקילה על התרחבות הפעילות המסחרית בשבת".
דוגמה קלאסית לכך זו סוגיית התחבורה הציבורית בשבת. כיום, ההיתרים החוקיים לתחבורה הזו מאוד מצומצמים והם ניתנים בעיקר בערים מעורבות ואזורים שבהם חיה אוכלוסייה ערבית. אבל איפה שהמדינה אסרה, התיר הציבור ביוזמות פרטיות. בשנים האחרונות יותר ויותר רשויות מצטרפות למיזם "נעים בסופ"ש" או דומיו, שמפעיל אוטובוסים במרכזי הערים הגדולות. "ב-2009 שש רשויות מקומיות דאגו לתחבורה בשבת בתחומן דרך מיזם פרטי", אומר פינקלשטיין, "ב-2022 המספר עלה לעשר רשויות והיום כבר מדובר ב-15 רשויות. המגמה ברורה".
עוד ניתן ללמוד מהדוח על התעצמות הסגרגציה בישראל. לאורך השנים הקבוצות השונות עברו לחיות בשכונות ובערים נפרדות, ולכן חילול השבת הפך לגורם שקוף עבור אנשים דתיים שלא חווים אותו בעצמם בסופי השבוע. תל-אביב היא העיר הכי פתוחה בשבת, בעוד שביהודה ושומרון הכל סגור כמעט לחלוטין.
"בסוף חלק מהורדת הלהבות קשור לכך שבתי הקולנוע יצאו למתחמים ייעודיים בקצות הערים הגדולות", מסבירה עו"ד שלומית רביצקי טור-פז, מעורכי השנתון ומנהלת המרכז לחברה משותפת במכון. "ככל שהמגורים יותר נפרדים יש יותר חילון במרחב הציבורי. זה פשוט תואם את הדיירים באותו אזור. אוהבים לומר שישראל מתחרדת, שדברים נסגרים, שיש הפרדה מגדרית גוברת, שהציבור יותר דתי. זה לא שאין לדברים שחר, יש פה גם מגמות כאלו, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת. במרחב הציבורי המגמה היא הפוכה באופן מובהק".
***
גם בתחום הנישואים המגמה בשנתון ברורה: באופן עקבי פחות זוגות בישראל מתחתנים, ועוד פחות מתחתנים ברבנות. ישנה עלייה במספר הידועים בציבור הגרים יחד ללא נישואים, וזוגות רבים בוחרים להסדיר את מעמדם באמצעות נישואים אזרחיים בחו"ל. ישנה עלייה בישראלים הבוחרים להינשא בחו"ל בלי לעלות על מטוס - דרך הזום בשידור ישיר עם הפקיד היושב במדינת יוטה. רק בשנה האחרונה 2,800 זוגות בחרו באופציה זו. בקרב הזוגות שכן ממסדים את הקשר, ישנה עלייה במספר הזוגות שבוחרים להינשא בארץ בנישואים פרטיים שאינם מוכרים על ידי המדינה (למרות שלעיתים קרובות הם הלכתיים). טקסים אלו נעשים על ידי ארגונים כמו התנועה הרפורמית, הקונסרבטיבית, הויה וחופות (ארגון אורתודוקסי). בשנת 2023 בחרו בכך 1,208 זוגות, לא כולל מי שנישאו באופן פרטי על ידי מכר או סלב.
"באופן כללי אנחנו רואים ירידה בצורך של אנשים לקבל את ההכרה של הממסד בעצם הקשר שלהם", מסבירה ד"ר רביצקי טור-פז, "כמות הזוגות שהתחתנו ברבנות ב-2022 דומה לכמות המתחתנים ברבנות ב-2007, למרות הגידול הדמוגרפי המשמעותי באוכלוסייה. זו הצבעה של אי-אמון במוסדות. אנחנו גם רואים שבעשור האחרון יש עלייה בנישואים בין בני אותו מין, למרות שרובם המוחלט בוחרים לחיות יחד בלי התמסדות. רק רבע מהזוגות הקבועים בני אותו מין ממסדים את הקשר".
***
אז ישראל לא הפכה דתית יותר, אולי להפך. למרות שהתקצוב של המוסדות הדתיים שובר שיאים, ולמרות שמדיניות הממשלה היא הדתית והשמרנית אי פעם – זה לא שינה את אורחות החיים, מכיוון שאין לכך לגיטימציה ציבורית. אבל כמו כל תהליך חברתי, הוא לא ליניארי. הקבוצות הדתיות והחרדיות כן גדלות מבחינה מספרית לאורך השנים, ובהחלט ניתן לראות התחזקות של סממנים דתיים ומסורתיים שלא קשורים לחוקים או לאכיפה. כך, במוזיקה ובתרבות ישנה פריחה משמעותית לתרבות יהודית מסורתית ודתית, וכך גם בכל הנוגע למנהגים וסממנים יהודיים ‑ דוגמת ליל הסדר, צום ביום כיפור, הדלקת נרות חנוכה ועוד – שעדיין זוכים לעדנה בקרב הרוב היהודי על פי סקרים רבים שנעשו בנושא בשנים האחרונות. את מלחמות היהודים וההפחדות מפני הדתה מוטב להניח בצד, ולמען כלל אזרחי ישראל – עדכון הסטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה הוא צו השעה.
