קמפיין המיתוג של קשת לקראת יום העצמאות מתמקד ביצירת זהות בין ערוץ 12, הטאלנטים והטאלנטיות שמככבים בו ודגל ישראל. אם לפני שנה התהדרו בקשת במונולוגים עתירי פאתוס מאת אנשי החדשות והבידור – ככל שנותר איזשהו הבדל ביניהם – הפעם הפורמט מתאמץ להיות יותר נגיש: הסלבס לא רק נושאים את דברם לאומה, אלא משמשים כלי בשירותה.
למען המולדת הם אפילו יוצאים מהאולפן ומתפזרים בזוגות ושלשות ברחבי הארץ כדי לחלק דגלים ולהרים את המורל לקראת עוד יום עצמאות קשה. כך, גם מי שבטעות לא חשב לתלות דגל השנה יהיה חייב לעשות זאת: לא יפה לאכזב את ארז טל ויונית לוי. אגב השניים הללו, שבסרטון שלהם יושבים למרגלות שולחן עמוס פלאפל-חומוס-צ'יפס ממש כמו הטיפוסים העממיים שהם: נדמה כי אחורי הקלעים של הפרויקט (הליהוקים, הצימודים, הקונספט, הצילומים) מהווים פוטנציאל לפרק משעשע למדי בקומדיה חתרנית על תעשיית הטלוויזיה. הנה יצירה שאפילו בקשת מסוגלים להרים אחת לכמה שנים אבל מעדיפים שלא.
לא ניתן לקחת מקשת את הכישרון ואת היכולת לנצל את כל משאביה, כדי לאחוז בציפורניים במה שנותר מסמל הסטטוס של "מדורת השבט". הדגל, בהקשר הזה, מוצג בתור התכלית של הקמפיין, אך האגרסיביות המסורתית של קשת עושה ממנו אקססורי: מה שחשוב לקשת הוא לא עצם תליית הדגלים אלא זה שהישראלים והישראליות יאמינו שערוץ 12 מזוהה עם הדגל ובשניהם יש לבחור בגאווה: גם על גבי המסכים וגם על חלון הרכב והמרפסת בבית. זה לא שקשת מנופפת בדגל, אלא הדגל מנופף בקשת.
אולם מה שבקשת לא מבינים, או שמא מסרבים להבין, זה עד כמה אירועי השנים האחרונות הופכים את הקמפיינים הללו מתצוגת כוח למפגן של חוסר ביטחון, במטרה לחפות על עובדה פשוטה: בישראל קיים ציבור לא קטן ואולי אפילו רחב, שרואה בערוץ 12 ישות עוינת, שתפקידה הוא לשרת מנגנון דיכוי רב-עוצמה ואנטי-דמוקרטי (האליטה, השמאל, ה"דיפ-סטייט"). גם אם חלקים מאותו ציבור ממשיכים לצפות בו מסיבות כאלה (עמית סגל) ואחרות ("חתונה ממבט ראשון"), שום תרגיל שיווק לא ישנה את תפיסתם, והיא שהדגל שהם תולים והדגל שמחולק על ידי הסלבס של קשת לא מייצגים את אותו הדבר.
למעשה, קמפיין שבו אנשים מבוססים כמו ארז טל מתלהבים משופוני ריק בנוסח "נמלא את המדינה בדגלים", הוא הודאה של קשת בחוסר הרלוונטיות שלה למאבק על נשמתה של ישראל: מי ששם דגש על הכמות לא שואל שאלות על המהות. אבל זה לא מפתיע בתאגיד שמטרתו היחידה היא רייטינג: לא המשמעות חשובה, רק השורה התחתונה.
