אולי אין זה מקרה שהחיבור המרכזי שג'ון לוק מתפלמס איתו נקרא 'פטריארכה'. שתי המסכתות על הממשל שכתב, שגיבשו והנהירו את הבסיס למחשבה המדינית הליברלית, יוצאות להפריך את ההנחות שביסוד אותו חיבור, שכתב הוגה בריטי אחר, רוברט פילמר. פילמר תמך בשלטון מלוכני אבסולוטי: למלך הזכות המוחלטת לעשות ככל אשר יחפץ, ולנתיניו החובה המוחלטת לציית לו, אף עד מוות. אין כל אפשרות לערער על ציוויי המלך, מפני שהוא מקבל את סמכותו מהאל. על פי פילמר, כל מלך הוא ביטוי מקומי לסמכותו של האדם הראשון, שמונה על ידי אלוהים (בפרק א' של ספר בראשית) לכבוש ולרדות בכל חיה הרומשת על פני הארץ. זכות זו עוברת בירושה ממלך לבנו, ובזעיר אנפין קיימת גם לכל גבר בביתו. אלוהים הוא שליט העולם, המלך שליט הארץ, והגבר שליט הבית. כך היה מאז ומעולם וכך יהיה לנצח.
לוק סבר אחרת. הוא לא חלק על העובדה, המובנת מאליה לדידו, שאלוהים ברא את האדם. אולם הוא סבר שמה שהאל העניק לו, לא הייתה סמכות לשלטון אבסולוטי, אלא את ההפך הגמור: שוויון וחירות. מבחינתו של לוק, בריאתו של האדם בצלם אלוהים מבססת את השוויון בינינו ומלמדת על התבונה שניתנה לנו להכריע על פעולותינו בעצמנו. ב'מסכת השנייה על הממשל' גם קובע לוק, כי "הואיל וכולנו שווים ובלתי-תלויים — אין האחד רשאי להרע לזולתו ולפגוע בחייו, בבריאותו, בחירותו או בנכסיו".
שימו לב, השנה היא 1689, ולוק מגבש רשימה ראשונית של זכויות: חיים, בריאות, חירות, קניין. הוא מניח את הבסיס לשיח זכויות אוניברסלי, שעל פיו לכל בני האדם, בכל מקום וזמן, מרחבים של עצמיות ואוטונומיה שאין לאיש — גם לא למלך — רשות להפקיע.
כדי לבסס את יסודות התפיסה הפוליטית הליברלית מוסיף לוק את רעיון האמנה החברתית. על פי לוק, החברה האנושית מיוסדת על הסכמה ראשונית של כל אחד מפרטיה לוותר על מעט מחירויותיו (למשל, החירות להסתובב עירום בפרהסיה), לכונן חוקים ושלטון מרכזי, ובתמורה לזכות בהגנה על זכויותיו הבסיסיות. בהתאם לכך, יטען לוק, כל שלטון שואב את הלגיטימציה שלו מהשמירה על זכויותיהם של נתיניו, ולהפך: שלטון שאינו שומר על זכויותיהם אינו שלטון לגיטימי.
בעוד הלגיטימציה לשלטון הפטריארכלי של פילמר מוענקת מלמעלה למטה — המלך מקבל רשות למשול מהאל — אצל לוק הלגיטימציה של השלטון נובעת מלמטה למעלה: השלטון מכונן מהסכמתו הראשונית של הציבור ובתנאי שזכויותיו נשמרות. אינדיבידואליזם, ליברליזם, דמוקרטיה, חילוניות — כל כך הרבה מקופל ברעיונות המהפכניים הללו.
• • •
בעשור האחרון מתחולל ויכוח אקדמי ער בנוגע למעמדו של ג'ון לוק בתולדות הליברליזם. האם אכן היה לוק "אבי הליברליזם" כפי שנהוג לומר, או שמא הייתה תרומתו קטנה הרבה יותר? לאחר שכבר הפך לפוסטר-בוי של הסדר הליברלי העלו "היסטוריונים חדשים" פקפוקים באשר להשפעתו.
ללא ספק, לוק לא חשב על עצמו כעל "ליברל". השימוש במילה זו לתיאור של השקפת עולם הגיע רק סביב 1812 בספרד, כשקבוצה של מדינאים כינתה עצמה "ליברלים" וניסחה חוקה (שבוטלה מאוחר יותר על ידי המלך). ניתן גם בהחלט להסכים שהרעיונות שלוק העלה בכתביו נאמרו לפניו ואחריו. אולם לוק הצליח לשזור יחד את עיקרי הסדר הליברלי באופן בהיר ויסודי, לתת להם ניסוח חד וקולע, וחיבוריו — בעיקר 'המסכת השנייה על הממשל' — הפכו לבסיס שעליו יבנו אחרים רפובליקות, למשל ארה"ב או צרפת המהפכנית.
לוק כותב כהוגה קלאסי של תנועת הנאורות, וככזה מחיל תפיסות רציונליות ומופשטות באופן אוניברסלי. 100 שנים אחריו עלתה תפיסה היסטוריציסטית, שמיקמה מבנים הגותיים וחברתיים כתולדות של זמן ומקום מסוימים. כך אדמונד ברק (1729-1797), שהיה בהחלט ליברל אולם אחז בהשקפה שמרנית, דחה את רעיון האמנה החברתית ואף את תפיסת זכויות האדם האוניברסליות, ועמד על זכויות "מורשתיות" בלבד: אין זכויות שנולדים איתן, אלא רק כאלה שעוגנו בחוקיה של חברה מסוימת.
תפיסות ליברליות שמרניות יותר אכן צמחו במקביל לתפיסותיו של לוק (בראש ובראשונה אצל ג'ון סלדן, 1584-1654), אולם הליברליזם של לוק היה זה שהשפיע באופן מובהק על המהפכות הגדולות של סוף המאה ה-18, הצרפתית והאמריקאית. קשה למעשה לדמיין את הכרזת העצמאות האמריקאית — "אנו מחזיקים שאמיתות אלה מובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות" — ללא כתביו של לוק, ובראשם 'המסכת השנייה על הממשל'.
המסכת תורגמה לעברית בעבר, אולם התרגום האחרון של יוסף אור יצא לאור לפני קרוב ל-70 שנה. הצורך בתרגום חדש הוא ברור, ותרגומו של אהרן אמיר, שהשלימו לפני שנפטר, יפה וטוב. יש להודות לעורך הסדרה יגאל ליברנט וכן ליקותיאל שהם, שערך את הטקסט והוסיף מבוא היסטורי מצוין.
• • •
לקראת סוף המסכת פונה לוק לכתוב על צורות בלתי-לגיטימיות של שלטון, כשהראשונה בהן היא כיבוש. על פי לוק, "הפולש שלא בצדק לרשותו של אחר, לעולם לא יוכל במלחמת עוול כגון זו לזכות בזכות על הנכבש". הדבר נכון בכל הנוגע למלחמה אימפריאליסטית, אולם לוק מתעקש שזה המצב גם במלחמת הגנה. גם אם הכיבוש נעשה כתוצאה מהדיפת האויב אל תוך שטחו, "שלטון זה אינו אלא שלטון עריצות".
לוק מבהיר, שאותו היגיון שעומד בבסיס החברה הליברלית ששירטט — הסכמת הנמשלים, שמירה על זכויותיהם — תקף לגבי בני עם אחר שנכבשו. דבר זה היה ברור ללוק לפני 350 שנה, ובוודאי שהוא מובן מאליו כיום, כאשר הסדר הליברלי שנבנה על מחשבתו אומץ במערב כולו ובחלקים נוספים של הגלובוס. המצפים שהעולם המודרני ישכח את האמת הזאת מצפים ממנו לבגוד במורשת שעומדת כאחד מיסודותיו. האם ניסוג מחדש לפטריארכיה שדחה לוק ונסכים להיררכיה בין בני אדם ולחובת ציות לממונים בעיני עצמם על ידי האל? על כל התהפוכות שאנחנו חווים בזמן הזה, אפשר לקוות ולשער שלא. •
המסכת השנייה על הממשל // ג'ון לוק } תרגום: אהרן אמיר } ספריית לויתן, הוצאת המרכז האקדמי שלם } 152 עמ'
