בכל פעם שאני שומע שנתניהו "מנחה" את מערכת הביטחון להתכונן למבצע שיהרוס את מתקני הגרעין של משטר האייתוללות, אני חוזר לשיחה שקיימתי עם ראש המוסד דאז מאיר דגן בלשכתו. "אם איראן תחליט שתהיה לה פצצה גרעינית, אז תהיה לה", אמר דגן, וחייך כשהוסיף: "כיום אפשר להגיע לפצצה גם מהאינטרנט. מה שאנחנו יכולים לעשות זה להשהות את לוח הזמנים, לפגוע בהכנות, זה הכל. בלי אמריקה, אין לנו את היכולת להרוס את התשתית האדירה שהם בנו".
נתניהו וחבורתו יכולים להמשיך לייסר אותנו ביום השואה ובכל תאריך אחר על הסכנה הקיומית שמקורה בטהרן, אבל זה לא ישנה את העובדות. הוא מדבר אולי על "חלון הזדמנויות" שנוצר עכשיו, אבל בואו נקרא לילד בשמו: חלום הזדמנויות, ותו לא.
לפני שנים השכרתי בית במושב שפיר לזוג מקסים, שאחד מהם עבד במטה השב"כ באשקלון. יום אחד כשבאתי למושב ראיתי שעל חזית הבית נפרסה כרזה ענקית: "העם עם הגולן". אלה היו הימים של ההפגנות האדירות נגד המשא ומתן שניהל יצחק רבין עם אסד האב להסכם שלום עם סוריה - שלום תמורת הגולן.
לאחר הפרסום על א', עובד השב"כ שהדליף מסמכים שנועדו להביך את מעסיקיו, נשאלת השאלה אם עובד השירות אמור לאפסן את תפיסת עולמו ברגע שהוא חוצה את שערי השב"כ, או שזכותו להפגין ולהביע את עמדותיו - גם אם הן סותרות את דעותיה של הקואליציה השולטת.
ב-11 במאי 1982, חמישה שבועות לפני פרוץ המלחמה בלבנון, שידרתי ידיעה שחשפה מחלוקת עמוקה בין השרים לגבי המלחמה. 7 שרים התנגדו לבגין ולשרון, ורק 5 תמכו בהם. היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר שקל להעמיד אותי לדין על גילוי סודות מדינה, ובסופו של דבר חזר בו.
חשוב שנשנן גם כיום דברים שאמר משה לנדוי, לשעבר נשיא בית המשפט העליון: "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב - ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית שאינה מודרכת מלמעלה".
מכתב הטייסים שקוראים להפסיק את המלחמה בעזה הפך את תיבת הדואר של נתניהו לנחל שעלה על גדותיו. מדי יום מצטרפים אלפי חותמים.
ההתקוממות הזו החזירה אותי לפנייה בשעתו של פרופ' יעקב טלמון, גדול האינטלקטואלים שלנו במאה ה-20, למנחם בגין, באביב 1980, שבו הזהיר מפני המשך בניית ההתנחלויות. "השתלטות על עם אחר - לא תיתכן. ישיבה על כידונים, זאת היא ישיבה על הר הגעש, מקור אי-ביטחון ואימה מתמידים... מגיעה שעה בחיי מדינאי שעליו לשקול אם בנסיבות משתנות הוא עדיין פולס דרך או מכשול בדרכה של האומה".
מי יכתוב את המכתב הזה לנתניהו?
זה בלתי נתפס: מתכננים מלחמה עם איראן, ואין שום דיון פומבי על המחיר שגם הצד שלנו ישלם.
הנה שורות משיר שכתבה בספרה "סוף והתחלה" המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה: "אחרי כל מלחמה מישהו חייב לנקות. סדר כלשהו הרי לא יתרחש מעצמו... מישהו חייב להדוף את עיי החרבות אל צידי הדרכים כדי שיוכלו לעבור בהן עגלות מלאות מתים".
תשאלו את השאלות - וגם כך נישאר לבד.
זה בלתי נתפס: מתכננים מלחמה עם איראן, ואין שום דיון פומבי על המחיר שגם הצד שלנו ישלם
