מעולם לא היה בארה"ב נשיא שהצליח בפחות ממאה יום להעלות את ארה"ב והעולם כולו על רכבת שדים שדוהרת ללא הכוונה ותבונה, על מסילות שבורות, וקרונותיה מלאים ברעיונות כאוטיים פרי מוחו הקודח של נשיא שבורותו גאוותו. במשך שלושה חודשים הוא הפך בעיני מחצית אמריקה לנשיא החורבן, המצעיד את מדינתו אל האופל. בעולם כבר לא רואים בו רק קוריוז - אלא סכנה גדולה.
בניגוד לקדנציה הראשונה שלו, אז הגיע לבית הלבן המום מבחירה שלא צפה, הפעם היו לו ארבע שנים להתבשל עם הטענות שגנבו לו את הבחירות. הוא ישב באחוזתו, מוקף בעדת חנפים, בהם גם אילי הון ואבירי ההייטק, שמצאו בו שותף שאפשר לגנוב איתו סוסים כדי להוריד להם את המסים ולהפוך אותם לעשירים יותר. כדי שזה יתממש, ראשית יש למוסס את השוויון ולרסק את הדמוקרטיה.
טראמפ ביטל בצווים את כל ההישגים היפים והנאורים של אמריקה: מתן הזדמנות שווה לכולם בקבלה לאוניברסיטאות, גיוון באיוש המשרות, וזכויות שוות למיעוטים, להט"בים, וכמובן לנשים. הוא השעה תקציבים למוזיאונים ולספריות ציבוריות, וחתך את התקציבים עבור מכוני מחקר. הוא לא בא רק לדרוס את הדמוקרטיה, אלא יצא למלחמת חורמה בכל מי ששונה ואחר. הוא מתעב את אמריקה המגוונת שלדעתו השתלטה על אמריקה הבלונדינית. מאז נכנס לתפקידו נעלמו אנשים מבתיהם והושלכו לכלא ללא כתב אישום, כי מישהו הלשין וכי למישהו היה קעקוע מוזר על הזרוע.
בתחום יחסי החוץ, הוא הפיל בורסות בשל שליפות על העלאת מכסים, ואז חזר בו ושוב חזר. כאביר הגחמות והמילים הנבובות, הוא הדהים אפילו את נתניהו שישב לצידו בבית הלבן, כשהודיע שייכנס למו"מ עם איראן ומנע מישראל לתקוף את מתקני הגרעין. זה טוב כשהדיפלומטיה מחליפה את מטוסי הקרב והפצצות החכמות, אלא שלטראמפ כבר היה ביד הסכם כזה, שהשיג אובמה שנוא נפשו. טראמפ קרע אותו לגזרים - בעידוד ובהנחיית נתניהו - ואיראן עשתה את הקפיצה המשמעותית לעבר השגת פצצה גרעינית. בהסכם שהשיג אובמה, נתניהו היה שותף סוד מאחורי הקלעים. הפעם הוא מנוטרל.
בעבר שררה בין טראמפ לנתניהו ברית הבריונים: למרות שנתניהו חכם ממנו, הם התנהלו זה מול זה בקריצה, ולעיתים נתניהו ראה בטראמפ אידיוט שימושי שיפעל על פי הוראותיו. הברית הזו הפכה כעת לקשר בין מכה למוכה: בין ראש ממשלה מתנדנד שירד מנכסיו המדיניים, לבין גוליית הנוהג כבריון שכונתי.
בישראל ייחלו רבים לבחירת טראמפ, כי הם האמינו שהוא ייתן להם אור ירוק לספח, ולהמשיך לכבוש ולכתוש. זה לא קורה, וטוב שכך. טראמפ ייצא בחודש הבא לנסיעתו הראשונה מחוץ לגבולות ארה"ב - לסעודיה, כדי לשנות את המזרח התיכון. אין לו ממש תוכנית, אך ישראל היא כבר לא החברה הכי טובה, ויש לו אינטרסים אחרים. הוא כנראה ישיג עסקה עם סעודיה על סיוע בהקמת כורים גרעיניים אזרחיים, וסעודיה מצידה תזרים מילארדים בעסקאות לרכישת נשק אמריקאי. ישראל לא לגמרי בתמונה.
ההפך מאהבה זו אינה שנאה, אלא אדישות, וזה היחס שמפגין טראמפ כלפי ישראל. נתנהיו עלה לו על העצבים, ועכשיו הארמון בריאד נראה לו הרבה יותר זוהר, והסכם עם איראן משרת את שאיפתו לקבל פרס נובל לשלום.
