"שביל ישראל" מציין החודש 30 שנה להקמתו. השביל שנחנך על ידי החברה להגנת הטבע ב-1995 מחולק ל-56 מקטעי הליכה ואורכו כ-1,080 ק"מ – מהחרמון ועד חוף האלמוגים באילת. השביל נבחר לאחד מ-20 מסלולי ההליכה הטובים ביותר על ידי "נשיונל ג'יאוגרפיק", וצוות שופטים תיאר אותו כשביל ה"משלב טבע, היסטוריה, מורשת ותרבות עם נופים תנ"כיים בקנה מידה גדול, וכן נופים מחיי היום-יום של הישראלים המודרניים".
השביל מסומן בשטח בצבעים לבן, כחול וכתום – ועל תחזוקתו אחראי צוות סימון שבילים של החברה להגנת הטבע. את המקטעים אפשר לטייל ברצף כטרק ארוך, או לבחור בכל פעם באחד אחר – כך אפשר גם לצאת לטיולים קצרים וקלים שמשלבים קטעים ממנו.
נחל עמוד עליון
ממבואת שמורת נחל עמוד יורדים בשביל מסומן באדום, מול הנוף של פסגת הר מירון, לעבר תחנת משטרת עין א-תינה – מבנה בטון נטוש וספוג קליעים, שהוקם בימי המרד הערבי (1936–1939) במטרה להגן על תחנת השאיבה שפעלה במעיין עין יקים, שהיווה את מקור מי השתייה של צפת עד שנת 1995.
עם ההגעה לנחל, פונים ימינה לשביל מסומן בשחור (החופף לשביל ישראל), ובמהרה מגיעים אל המעיין, שבסמוך לו נמצא עץ אגוז מלך ענק. מהמעיין יוצאת אמת מים עתיקה – והטיול ימשיך בעקבותיה אל שביל מסומן בכחול – שלצדדיו שיקמו פקחי רשות הטבע והגנים את הבוסתן העתיק, באופן שמדגים את שיטות העיבוד של החקלאות ההררית המסורתית שהייתה נפוצה מאוד בנחל עמוד.
אמת המים מגיעה לבריכה שבה אגרו את מי המעיין בלילות, ובימים השקו בהם את החלקות הסמוכות שבהן טופחו עצי פרי, וחלקם שרדו עד היום. עצי הלימון הרבים שגדלו בעבר בסביבה העניקו לקטע זה של הנחל את השם "ואדי למון" (נחל לימון). מול הבוסתן המשוקם נמצאים שרידי בית חווה הנשען על שני קמרונות מקושתים.
אמת המים היוצאת מעין יקים שימשה בעבר גם יותר מ-20 תחנות קמח שהיו פעילות בנחל. במקטע זה התגלו גם שרידי טרסות, תעלות מים, סכר הטיה וגשרים – רובם הוקמו בתקופה הצלבנית ופעלו עד התקופה העות'מאנית.
במאה ה-16 שימשו חלק מהמבנים כמבטשות – מתקנים תעשייתיים שבהם בטשו אריגי צמר, כלומר הכו על האריגים בעודם מושרים בתמיסת מים עד להתהדקות חוטי השתי וערב והפיכתם לבד. את תעשיית הצמר והאריגים הביאו לצפת הסמוכה יהודים ממגורשי ספרד.
בווייז: שמורת טבע נחל עמוד.
פרסת נקרות
בין המצוקים הגבוהים והמרשימים של נחל נקרות מצטברים מי השיטפונות ויוצרים בנחל בריכה עמוקה. בשנים גשומות במיוחד בנגב הופכת הבריכה לאגם של ממש, ועומקה יכול להגיע אפילו לשלושה מטרים. כיום, אחרי רצף שנים שחונות, היא יבשה.
מכתש רמון נקרא על שם נחל רמון, אשר עובר במרכזו ומנקז את רוב שטחו. שמו של נחל רמון עצמו נגזר מהשם הערבי "ואדי א-רוּמאן" ("נחל הרומאים") – זכר לכך שהרומאים עברו כאן בדרך הבשמים. הדרך והאתרים שלאורכה שיגשגו בתקופת הממלכה הנבטית, בין המאה ה-3 לפני הספירה ועד למאה ה-2. לאחר מכן סופחה הממלכה הנבטית לאימפריה הרומית – והפעילות בדרך הבשמים הגיעה לשיאה.
כמו שביל ישראל, גם דרך הבשמים ההיסטורית חצתה את מכתש רמון, ובליבו נמצאים שרידיו של מצד סהרונים – מצודה נבטית ששימשה כאכסניה לשיירות שצעדו בדרך. מיקומו של המצד נבחר בשל קרבתו למעיין עין סהרונים, מקור המים הגדול ביותר במכתש.
באזור עין סהרונים מתקיימת אוכלוסייה גדולה של פראים – חמורי בר שנכחדו מנופי הארץ במאה ה-19, אך הושבו בהצלחה לטבע. באביב פורחים בסביבות המעיין יחנוקים – צמחי מדבר טפילים עם עמודי פריחה מרהיבים בגובה של כחצי מטר. יחנוק המלחות שפרחיו ורודים או סגולים צומח לרוב בסמוך לעצי אשל, ויחנוק המדבר שפרחיו צהובים צומח לרוב בסמוך לשיחי מלוח וזוגן.
כדי לטייל במסלול יש להגיע דרך ציר צבעי הרמון אל חאן בארות, ומשם לנסוע על פי השילוט אל חניון יום עין סהרונים בדרך עפר המתאימה לכל רכב. המסלול המעגלי שאורכו חמישה ק"מ מתאים לכל המשפחה, מתחיל בשביל המסומן כחול ועובר לאורך נחל רמון – שהודות למעיין השופע זורם בו בקטע זה פלג מים לאורך רוב חודשי השנה. יש לציין כי הרחצה במעיין אסורה בהחלט.
השביל ממשיך ויוצא החוצה מהמכתש דרך שער רמון, ומתחבר אל שביל ישראל בכניסה לערוץ העמוק והרחב של נחל נקרות, אשר נהיה בהמשך צר מאוד במקום שבו נמצאת בריכת מי השיטפונות. כ-500 מטר לאחר ה"בריכה" מגיעים אל צומת שבילים. כדי לשוב לרכב החונה בחניון עין סהרונים יש לעזוב את שביל ישראל, לפנות שמאלה וללכת בעקבות הסימון הירוק. במפגש עם דרך הג'יפים המסומנת אדום לאחר כ-700 מטר פונים שמאלה וממשיכים עוד כ-700 מטר עד החניה.
בווייז: פרסת נקרות.
פסגת הר מירון
הטיול בפסגת הר מירון נעים בכל עונה: בחורף היא לעיתים מתכסה בשלג, ובקיץ רוב השביל מוצל הודות לחורש הירוק והצפוף. בסתיו ניתן לראות לאורך השביל את החלמונית הגדולה שפורחת בצהוב, ואת הסתוונית הבכירה עם פרחיה הלבנים – שנקראת כך משום שהיא מהראשונות לפרוח מבין מיני הסתווניות.
לקראת החורף מחליפים אותם פרחי הכרכום הנאה שצבעם סגול, ובעיצומו של החורף פורחים בשביל אירוס הלבנון והיקינטון המזרחי שצבעם כחול, והרקפת היוונית שצבעה ורוד וצורתה שונה משל הרקפת המצויה.
לקראת האביב מתכסים צידי השביל בכלניות, ובהמשך מצטרפים גם צבעונים, סחלבים שונים, שום הגליל הנדיר ואפילו אדמונית החורש.
בווייז: שביל הפסגה – הר מירון.
מצוק ומצודת הארבל
מהכניסה לאתר צועדים בשביל המסומן בשחור אל מצפור החרוב, הנקרא כך בשל עץ חרוב הצומח על שפת המצוק. המשך השביל יוביל אל מצפור מול הכנרת, ומכאן שביל ישראל פונה מזרחה במגמת ירידה. במקום להמשיך בירידה הזו, חִזרו מעט על עקבותיכם, וכאן ניתן לבחור בהמשך קליל או במסלול קצר אך מעט מאתגר.
הטיול הקליל (מסלול מעגלי של כשני ק"מ): מעט אחרי שתחלפו שוב על פני מצפור החרוב תבחינו בפיצול עם שביל המסומן ירוק. המעבר אליו יוביל אתכם על שפת המצוק אל מצפור הר ניתאי – הנקרא על שמו של ניתאי הארבלי, תנא שחי במקום בתקופת הזוגות במאות השנייה והראשונה לפני הספירה. מהמצפור חוזרים לרחבת החניה בשביל המסומן באדום.
הטיול המאתגר (מסלול מעגלי של כשלושה ק"מ): במקום לחזור עד מצפור החרוב, בפיצול השבילים הראשון פונים ימינה לירידה בשביל מסומן שחור החופף לשביל ישראל – ומוביל אל מצודת הארבל. יתדות במצוק מסייעות מאוד בירידה התלולה. השביל יורד אל מרגלות המצוק ופונה מערבה. לאחר כ-800 מטר השביל השחור פוגש שביל מסומן אדום – וכדי להגיע אל המצודה יש לפנות שמאלה במעלה השביל האדום.
המצודה, ששוכנת בלב המצוק, נבנתה במאה ה-17, כנראה על ידי עלי בק, בנו של האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני ששלט באותה תקופה על דרום לבנון וצפון ישראל. במערות שבתוך המצודה היו מעברי סתר, אולמות ובורות מים, והתגלו בהן ממצאים מהתקופה הרומית המוקדמת והמאוחרת, בהם מטבעות ואף מקוואות טהרה. ככל הנראה, במערות אלו התבצרו בשנת 37 לפני הספירה קנאי הגליל כשנלחמו בהורדוס.
בהמשך השביל, לאחר כ-400 מטר, מסמן שלט הכוונה את המעלה למערות המקלט. הטיפוס בשביל התלול, שגם בו קבועים מאחזי יד, עולה למקום המעניק מבט על המערות – ובסיום הביקור שבים לשביל המסומן אדום. אחר כך עולים בשביל זה לראש המצוק וחוזרים לרחבת החניה. גם במקטע זה יש לטפס בזהירות ולהיעזר בכבלים וביתדות שבסלע.
בווייז: שמורת טבע ארבל. 31 שקל למבוגר, 16 שקל לילד. יש לתאם מראש את הביקור דרך אתר רשות הטבע והגנים.
כפר הדייגים והאקוודוקט
בצאתו מרחובות ג'סר א-זרקא, חולף שביל ישראל לאורך נחל תנינים, שיוצר בשפכו לים מעין דלתא. מעל שפך הנחל בולט גשר אבן יפהפה – זהו גשר וילהלם, שנבנה ב-1898 לכבוד ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני, שביקש לעשות את דרכו מחיפה ליפו ברכיבה על סוס לאורך החוף.
השביל מקיף את תל תנינים – המזוהה עם העיר העתיקה קרוקודילופוליס שנוסדה בתקופה הפרסית והייתה מיושבת עד נטישתה בתקופה הרומית – אך מומלץ לעלות לפסגתו, משם נשקפת תצפית על האזור שבו נמצא קיבוץ מעגן מיכאל, ובעבר השתרעו שם ביצות כבארה – הביצות הגדולות ביותר בישראל אחרי ביצות החולה.
בתקופה שבה עוד השתרעו כאן ביצות התקיים בשוליהן יישוב בדואי קטן של שבט ערב אל-ר'ווארנה, שתושביו התפרנסו מדיג בביצות ובחוף הסמוך, מרעיית ג'מוסים ומקליעת מוצרים מצמחי הגומא והקנה. עם תחילת ייבוש הביצות לאחר רכישת הקרקע הועסקו הבדואים במשימה יחד עם פועלים שהובאו ממצרים ומסודן, וכפיצוי על אובדן פרנסת השבט ניתן להם שטח אדמה חלופי להתיישבות חקלאית על מצוק הכורכר – ביישוב חדש שזכה לשם שמשמעותו בעברית "הגשר על הנחל הכחול" – וכל משפחה קיבלה בו כ-30 דונם.
מכאן ממשיך השביל לעבר קיסריה, במקביל לאמת המים. ניתן להמשיך בהליכה כ-3.5 ק"מ עד חוף האקוודוקט, או לסיים בשלב מוקדם יותר ולשוב באותה הדרך.
בווייז: תל תנינים (קרוקודילופוליס).
נחל הירקון הנקי
את הטיול בחלק הנקי של הירקון שאינו מעגלי ואורכו כ-3.5 ק"מ לכיוון אפשר להתחיל במפל הנסתר שמעל השפך של נחל קנה לירקון. המים שמגיעים מנחל קנה מזוהמים ומזהמים את הירקון מנקודת החיבור שלהם, אך מי המפל והבריכה שמעליו – שמקורם במעיינות שמזינים את הירקון – נקיים ובטוחים. וכך גם המשך הנחל במעלה הזרם.
מכאן נצעד בשביל לאורך הגדה הדרומית של הירקון, ואחרי כ-850 מטר נתחבר אל שביל ישראל ונגיע לטחנת אבו-רבאח – טחנת קמח שעל בסיסה הוקמה בשנות ה-80 של המאה ה-19 טחנה חדשה על ידי שייח' איברהים אבו-רבאח, פקיד בממשל העות'מאני ביפו ש"דאג" להגנתם של תושבי פתח-תקווה בתמורה לתשלום פרוטקשן. ב-2004 המבנה המרשים שוקם ושוחזר.
המשך השביל עובר בתוך מנהרות קנים ובין עצי איקליפטוס גדולים ושדות, ומוביל אל בית פרדס היסטורי מהמאה ה-19, וניצב סמוך לסכר נווה ירק. המבנה מוכר כ"בית לאה", אולם מקור השם בכלל בגרפיטי שרוסס על קיר הבית בשנות ה-90. לצד המבנה אפשר לנוח וגם להיכנס בקלות לרחצה בנחל. לאחר מכן שבים בחזרה למפל הנסתר באותה בדרך.
בווייז: המפל הנסתר שרונית.
עין ירקעם
עין ירקעם היא בריכת מים חריגה בגודלה לנגב, ועומקו המרבי של הגב כחמישה מטרים. בקיר הגדה הצפונית של הנחל תוכלו למצוא מדרגות עתיקות שנחצבו במקום, ולפי ההערכות שימשו את עוברי הדרך להורדת גמלים לשתייה. בסמוך לגב נמצא מְצד ירקעם, ששימש כנקודת אבטחה בתקופה הביזנטית. למרבה הצער, אישור שקיבלה לאחרונה חברת רותם אמפרט להרחיב את שטחי כריית הפוספטים מאיים כעת על עתיד המקום.
כדי להגיע לגב צועדים מחניון הלילה עין ירקעם כקילומטר בשביל המסומן בצבע ירוק וחופף לשביל ישראל, עד למדרגות היורדות למעיין. לאחר הבילוי במים שבים באותה הדרך.
בווייז: עין ירקעם.
