צילי נולדה לתוך השואה. היא הייתה תינוקת בת שישה שבועות כשהנאצים גירשו את משפחתה לגטו. שורד השבי עומר ונקרט, הנכד שלה, היה בן 22 כשנחטף מהמיגונית ברעים אחרי שברח מהנובה. 80 שנה מפרידות בין שני הסיוטים, אבל בעיני צילי – הסיוט הנוכחי היה גרוע יותר. היא שוב ושוב אומרת: "אני אמנם ניצולת שואה – אבל השואה האמיתית שלי הייתה כשחטפו את עומר".
בשנה וארבעה חודשים שחלפו עד שובו בעסקת החטופים האחרונה, צילי בת ה-83 לא נחה לרגע. היא הפגינה, התראיינה, נלחמה – ובעיקר נשאה תפילה אחת בלב: שעומר יחזור.
בשל סיפור חייה – הישרדות היא לא דבר זר לה. היא נולדה בעיר צ'רנוביץ שהיום נמצאת בשטח אוקראינה, סמוך לגבול רומניה. כשהנאצים פלשו ב-1941, היא הייתה תינוקת ונשלחה עם משפחתה לגטו טרנסניסטריה. "לקחו אותנו ברכבת חלק מהדרך, ואת היתר הלכנו ברגל", היא מספרת, "גרנו בחדרון קטנטן שישה אנשים למשך שלוש שנים וחצי. ההורים מכרו את כל מה שהיה – בגדים, כלים, תכשיטים – רק כדי להתקיים". בגטו המוות היה נוכח בכל מקום: "אנשים מתו מרעב, מחלות, קור, הפגזות, ונשלחו לעבודות פרך. הייתי תינוקת וההורים שמרו עליי".
כשהסתיימה המלחמה צילי ומשפחתה עברו לרומניה, שם היא למדה, עבדה והתחתנה. ב-1965 עלתה לישראל. ב-7 באוקטובר 2023 מחבלי חמאס חטפו את עומר. "אי-אפשר היה לזהות אותו כשחזר מהשבי", היא אומרת, "הוא היה כל כך רזה. חיבקתי אותו, הרגשתי שיש לי נכד חדש. הוא היה רק עצמות. אמרתי: 'בסדר, איפה שיש עצמות יהיה גם בשר', והנה, הוא כבר נראה טוב יותר. הוא יודע לחייך ולצחוק, נפגש עם חברים".
שורדת השואה מספרת עוד: "בבית החולים הרופא דיבר איתי ושאל אם אני ניצולת שואה. עניתי שכן. הוא אמר לי: 'עומר דומה לך. הוא אדם חזק'". היא מהרהרת: "אולי זה משהו במשפחה. שנינו שרדנו". עם זאת, היא מסתייגת ואומרת: "אני הייתי תינוקת, כולם שמרו עליי. הוא עבר חוויה הרבה יותר קשה ממני. הכו אותו, הרעיבו אותו. אבל הוא לא נשבר. צריך להוציא את החיים משם, בכל מחיר. גם להפסיק את המלחמה אם צריך. וגם לחללים מגיע להיקבר בישראל. נכון, יש לנו מדינה עכשיו, אבל אני לא רואה שהיא עוזרת יותר מדי".
השבוע צילי תשתתף במצעד החיים באושוויץ-בירקנאו. במקביל, עדותה תובא בטקס יום השואה שייערך מחר ביד מרדכי, ויעסוק בחיבור בין זיכרון העבר לבין מציאות של החברה הישראלית היום. המארגנים, עוזי שמש, דרור מורג, גיל סגל ונציגי קיבוץ יד מרדכי, מסרו: "זהו ערב גם עם אמירה על רוח אנושית שממשיכה להאמין".
