סצנה מהקומדיה הנפלאה של האחים כהן "אחי, איפה אתה" מציגה שלושה אסירים נמלטים במיסיסיפי הגזענית של שנות ה-30, הנתקלים בנגן גיטרה שחור. הוא מעדכן אותם שבלילה עבר לידו השטן ולימד אותו לנגן בגיטרה תמורת נשמתו. סרט האימה התקופתי והמושקע "חוטאים" נראה כהרחבה של הסצנה הזו. ביים אותו הבמאי השחור הצעיר ריאן קוגלר, שהביא למארוול שני מיליארד דולר עם סרטי "הפנתר השחור" וחוזר עכשיו עם סרט צנוע יותר.
העלילה מתרחשת באותה מיסיסיפי, הגיבור הוא גיטריסט בלוז שחור וצעיר, ולצידו שני תאומים גנגסטרים (מייקל בי ג'ורדן בתפקיד כפול) שפותחים מועדון ריקודים. יש הרבה אינטריגות ואהבות ישנות, יש מסיבה נהדרת, ואז, בחצי השני של הסרט מתברר שמחוץ למועדון יש ערפדים (רובם לבנים, כמה נוח) שמנסים לפרוץ פנימה למסיבה ולהרוג את כולם.
"חוטאים", כשמו כן הוא, אובססיבי לרעיון הנוצרי המעט מטריד שהמוזיקה היא "מעשה השטן", שבהתמסרות לה יש מן האלוהי אבל גם מן השטני, ושהיא מזמינה לנפשנו צרות. הסצנה היפה ביותר בסרט מציגה את נגן הבלוז מנגן עד אובדן חושים במסיבה ומביא רוחות של מוזיקאים אחרים ממרחבי הזמן, שרוקדים עם כולם. זה נשמע מטופש, אבל זה עובד.
למעשה, החלק בסרט שעוסק במוזיקה מוצלח מסצנות האימה שמתחילות באמצע, ושהן די גנריות. ניכר שהבמאי רצה לעשות סרט על ההשפעה המצילה וההרסנית במקביל של המוזיקה על חיי האדם, ואז מישהו לחש לו, "אבל מגניב שיהיו גם ערפדים, לא?"
מגניב במידה. מבקרי קולנוע רבים מתעלפים מ"חוטאים", אולי כי סוף-סוף יש סרט הוליוודי לקהל הרחב שלא מבוסס על קומיקס או על משחק מחשב, משלב בין כמה ז'אנרים ומלא אהבה לקולנוע ולמוזיקה מפעם. הכל נכון, אבל "חוטאים" פחות טוב, עמוק ומפתיע מכפי שהוא מתיימר להיות. יש בו יותר מדי דמויות, קלישאות ורגעים מאולצים או "מגניבים" בכוח. עם זאת, הסרט כיפי למדי בעיקר למי שהבלוז (והקולנוע) זורמים בדמו.
