שלוש מארבע העולות לחצי גמר ליגת האלופות - ברצלונה, ארסנל ואינטר - סיימו בטופ-4 של שלב הליגה החדש. העולה הרביעית, פ.ס.ז', השתפרה דרמטית מאז ינואר והדיחה בשמינית הגמר את מי שסיימה בפסגה, ליברפול. ייתכן שזה מקרי, אך התוצאות במפעלים האירופיים המשניים - שלוש מארבע העולות לחצי גמר הליגה האירופית סיימו בטופ-4 ובקונפרנס-ליג שתיים - מעידות שלא כך הדבר, ושבשיטה החדשה באמת יש על מה לשחק מהרגע הראשון, מאחר שהגרלת שלבי הנוקאאוט נקבעת על פי הדירוג.
זה עוד יתרון שיש לפורמט החדש של ליגת האלופות, שכבר בסוף ינואר היה ניתן לקבוע שהוא הצלחה גדולה, ועדיף על שלב הבתים המשעמם למדי ממנו נפרדנו בעונה שעברה. מחזור הסיום סיפק את אחד מערבי הכדורגל המסקרנים והדרמטיים שהיו, עם 18 משחקים שנערכו במקביל וב-16 מהם היה על מה לשחק. המצב היה כה מסובך ודרמטי, שאופ"א שלחה לקבוצות קישור לסימולטור, שיאמר בזמן אמת לכל אחת מה מצבה ואילו תוצאות היא צריכה.
אבל לאופ"א, כמו תמיד, אי-אפשר לפרגן בלב שלם. השיטה החדשה נגועה במחלה הכי קשה של הכדורגל המודרני - יותר מדי משחקים, מה שגורם לשחיקה של השחקנים ולפציעות שעלולות לשבש להם את הקריירה. אם פ.ס.ז' למשל תלך עד הסוף העונה, היא תעשה זאת אחרי 17 משחקים במפעל, בניגוד ל-13 שנדרשו לריאל מדריד כדי לזכות בעונה שעברה. ניתן היה לפתור זאת די בקלות, אם היו משנים את הפורמט אבל שומרים על כמות הקבוצות ומוותרים על הפלייאוף, כך שהיו 32 קבוצות במקום 36, ו-16 הראשונות עולות אוטומטית לשמינית הגמר. אבל את ראשי הכדורגל מעניין רק הכסף, וזה לא הולך להשתנות בקרוב.
