על הכביש העולה לירושלים, ממש בצומת שמיד אחרי הקסטל, ניצבת מאפייה קטנה שקל לפספס. השלט גבוה מדי, התנועה זורמת, ובקלות היינו ממשיכים הלאה בלי לדעת שעברנו על פני המאפייה הכי מקורית בארץ.
בילדותי גדלתי על מאפים טריים שכל קונדיטוריה הייתה אופה כמעט מדי יום. שום דבר לא הגיע בקרטונים קפואים: הכל נאפה במקום, טרי-טרי. היית נכנס עם כמה שקלים (או לירות) ויוצא עם קרקר פריך מצופה סוכר לבן דק, אוזני פיל מסולסלות עם שכבות סוכר, מעמול תמרים או אגוזים זעיר – מאפים מיוחדים שהיום נדירים למדי. את המגוון הזה עדיין תמצאו במאפיית המיוחדים של עזרא ששון – שם באמת אופים יום-יום.
הכוכבים האמיתיים במאפייה הם הבורקסים. מיד הזמנתי בורקס גבינה בתוספת ביצה, טחינה וחריף (25 שקל) – כמו אצל סמי בורקס של פעם, אבל משודרג. הוא הגיע ענק, זהוב ומזמין, ואני נעמדתי בצד לטעום, כבר מחוץ לתור. בעודי אוכל, נוצר לידי תור חדש. גברת הזמינה בורקסים לבעלה. אי-אפשר היה שלא לשמוע אותו מזכיר, פעמיים ברצף, "אל תשכחי את הבורקס תרד הקטן". ההתעקשות שלו הדביקה גם אותי, והצטרפתי שוב לתור. יום טעימות בכל הכוח.
עמדנו יחד. היא המליצה לטעום את בורקס התרד כשהוא עוד חם-חם. אפשר לקחת הביתה, אבל על המקום הוא יוצא היישר מהתנור.
תפסתי עמדה ליד המונית שלי. ביד החזקתי גרסה מוקטנת של בורקס עלים מלא גבינה ועוד בורקס תרד ריבועי – איזון מושלם בין בצק קריספי לתרד נימוח. שני הבורקסים יחד עלו 12 שקל, והם הספיקו כדי להשביע אותי לשארית היום. המיוחדים של עזרא ששון – תמשיכו כך, המסורת שלכם עושה טוב לכולנו
• המיוחדים, שד' החוצבים 7, מבשרת ציון; עוד טעימות – בערוץ האוכל של ynet
