"צונאמי בחתונמי", הכריז הפרומו המושקע של "חתונה ממבט ראשון" בקשת. לכבוד האירוע השעון ספר לאחור, השקופית מחצה את הפריים ואפקט הגלים שטף את המסך, כמו כדי להזכיר שוב ושוב היכן נמצאים הראש, הלב ובעיקר הכיסים של ערוץ 12.
בינתיים, באזורים כנראה פחות דרמטיים של המציאות, ראש השב"כ טען בתצהיר משפטי שראש הממשלה ניסה להפוך אותו לזרוע הביצועית של דיקטטור בהתהוות, שר האוצר הבהיר שוב שהחטופים לא נמצאים בראש סדר העדיפויות ולוחמים שעדיין נמצאים במסלול הכשרה כבר נשלחים לעזה, עקב מצוקת כוח אדם (לפי פרסום של רועי שרון בחדשות כאן). צונאמי יש "בחתונמי": בישראל קוראים לזה יום שני.
בשלב זה היה אמור להיכתב ש"הדבר היחיד שעוד לא קרה הוא שכרישים יתחילו לתקוף מתרחצים". עד הצהריים גם הבעיה הזו טופלה, בהתפתחות שתפסה את המגישים והמגישות בתוכניות האקטואליה עם מבט נדהם; כזה שמנסה לדווח ברצינות על משהו נורא שקרה באמת, ובו-זמנית נשמע כאילו אלוהים התיישב על הסלולרי וסימס בטעות עוד צרות למקום שבו אין בהן שום מחסור. נותר רק לקוות שהגעתם של הטורפים הימיים אינה תוצאה של ה"צונאמי בחתונמי", שכן גם ככה משגשגים שם טורפים מסוג אחר: כאלה שיש להם הכשרה של פסיכולוגים ואתיקה של ריאליטי, שזה עובד ביחד כמו "לחץ צבאי" ו"החזרת חטופים".
בינתיים גם שרת התחבורה ניסתה צונאמי משלה, עם רצף מסחרר של הודעות על מדליקי ומדליקות המשואות, במה שהדיף ניחוח לא עדין של מאמץ להזרים אנרגיות אחרות לסדר היום. "את המשואה לא נותנת לך מירי רגב להדליק, את המשואה והפרסים נותנת מדינת ישראל", אמר עמית סגל בערוץ 12 כשהסביר מדוע הצטער על סירובה של ירדנה ארזי לקחת חלק בטקס, כאילו מעמד המשואות ופרסי ישראל לא עברו אי אלו שינויים שמוכיחים בדיוק את ההפך. למעשה, כמה דקות קודם הוצג הסרטון המסורתי (והאדנותי) שבו רגב מתעדת את עצמה מבשרת לזהבה בן שהיא תדליק משואה. "בחרתי בך", אומרת לה השרה, שכנראה לא קיבלה מהפרשן את הממו לפיו "את המשואה לא נותנת לך מירי רגב".
כמובן שביום כזה גם בערוץ 14 יש צונאמי, פשוט לא של מים. דנה ורון, למשל, פצחה במונולוג פאשיסטי למהדרין נגד רונן בר, שבו אמרה: "רק יצאת מהמשא ומתן וכבר התחילו לחזור חטופים בשנית". ספק אם העובדה שזה שקר מוחלט (בר הודח מצוות המו"מ חודש לאחר שהושג הסכם) מטרידה אותה, את המנהלים שלה וגם חלק מהקהל שרואה בערוץ לא מקור מידע אלא מוצב צבאי: ככה זה במדינה שקפצה את הכריש.
בקטנה
העונה השלישית של "שבאבניקים" ב־ HOT ה תנהלה בצל המרחק בין ההווי הפנימי של הסדרה למציאות שהתהפכה על ראשה, אבל בפרק הסיום גייס היוצר, אלירן מלכה, את כישוריו כדי לומר משהו אחר, מעט מורכב, על היחס בין צעירים חרדים והחברה הכללית לאחר 7 באוקטובר. בעוד שחשוב להתדיין ואף להתווכח עם המסר, לא ניתן לקחת ממלכה את היכולת להשתמש במיומנות בכלים אמנותיים ולעשות מהם טלוויזיה חזקה, נוגעת ללב ומעוררת מחשבה. שם הפרק הוא "חלק מהסיפור" וזה בדיוק מה ש"שבאבניקים" הצליחה לעשות: להיות חלק מהסיפור הישראלי, ואפילו חלק יפה.
