יום שישי, 16:00, נאשוויל, טנסי, ארצות-הברית. עשינו צ'ק אין במלון, ואנחנו מודים: אפילו בחלומות הכי פרועים שלנו לא היה לנו מושג לאיזה סרט אנחנו נכנסים. יצאנו לרוד טריפ של שבועיים מניו-יורק לאוסטין, טקסס. כמה חודשים לפני כן, כשהתחלנו בתכנונים, חבר אמריקאי אמר לנו, "אתם חייבים לעבור בנאשוויל". זרמנו עם הרעיון, חשבנו שזו עוד המלצה רגילה, ואמרנו למה לא, במיוחד שמדובר במדינת טנסי, שטומנת בתוכה חלק גדול ומשמעותי ביותר מההיסטוריה של המוזיקה. כשהגענו, קיבלנו את האמת לפרצוף והבנו בדיוק למה הוא התכוון.
אנחנו יוצאים מהמלון וצועדים לעבר מרכז העיר, לרחוב ברודווי המפורסם, ומה שאנחנו רואים מול העיניים הוא לא פחות מטירוף. דמיינו את לאס-וגאס — רק שבמקום קזינו, ז'יטונים ומזומנים, יש רק מוזיקה חיה. עכשיו דמיינו את רחוב החלונות האדומים באמסטרדם, רק שבמקום נשים מאחורי החלונות, בכל חלון ניצבת להקה שמנגנת בלייב.
זה בדיוק מה שקורה כאן. על הגגות - מסיבות. במרפסות - מסיבות. ברחוב - עשרות הופעות חיות ב-Live Music Bars שפרוסים לאורך השדרה המרכזית של נאשוויל. בכל אחד מהם ישנה במה שפונה לפנים הבר, ומאחוריה חלון שמשקיף לרחוב. כך בעצם הולכי הרגל צועדים על המדרכה, יכולים לבחור אם שווה להם להיכנס פנימה. אהבתם? היכנסו. לא אהבתם? המשיכו לחלון הבא.
אסקפיזם בכמות גבוהה
מה שקורה כאן קשה לעיכול — השעה רק 16:00 וההרגשה היא של חצות הלילה, רק שעדיין יש אור בחוץ. נאשוויל Is On Fire במלוא מובן המילים, והערב אפילו לא קרוב להתחיל. הרחוב רועש, מואר, מבעבע, ובכל חלון אפשר להבחין בלהקה אחרת של נגנים עם כובעי קאובוי וגיטרות.
מכוניות ספורט בוהקות חוצות את הרחוב, חבורות של נשים צעירות שחוגגות את הרגעים האחרונים של חיי רווקות מציפות את המדרכות, ורכבי מסיבות נוסעים הלוך ושוב עם מוזיקה בווליום שמקפיץ את כולם. ברגע הזה הבנו - נאשוויל תמיד הייתה פה, מעבר לפינה, ולנו פשוט לא היה מושג על כל הטירוף הזה.
אנחנו משתלבים בטירוף שמסביב. צועדים, נעצרים ליד חלון, צופים בלהקה, ואם אוהבים – נכנסים פנימה לכמה שירים, לבירה קטנה וממשיכים. מוזיקאים מרחבי ארצות-הברית עולים כאן על הבמות ומנגנים הכל מהכל, בדגש על קאנטרי, אבל גם רוק, בלוז, לפעמים אפילו פופ. ומה שמדהים הוא האיכות. ביצועי הלייב טובים ומדויקים, והקאברים נשמעים אחד לאחד כמו המקור.
האווירה בפנים מחשמלת. מאות אנשים — צעירים, מבוגרים וגם משפחות עם ילדים — תופסים מקום על הבר, סביב שולחן, בגלריה של הקומה השנייה, או עומדים מול הבמה ונהנים ממוזיקה חיה ברמה שלא מביישת הופעה בפסטיבל. הכניסה חופשית — אבל נהוג להכיר תודה. באמצע ההופעה תעבור בין הקהל קופסת פלסטיק עגולה, ולתוכה רוב הנוכחים זורקים כמה דולרים כטיפ ללהקה.
העיר הזו היא חוויה בפני עצמה שמתאימה לכולם — בין אם אתם חיילים משוחררים, משפחה עם ילדים, בני נוער או פנסיונרים. ואם אתם חובבי מוזיקה — זהו יעד חובה בביקור הבא שלכם בארצות-הברית. נאשוויל מגיעה לשיאה בסופי שבוע. הטירוף מתחיל כבר בשישי בצהריים, ונמשך עד ליום ראשון בערב, אבל החוויה המוזיקלית נמשכת גם בימות השבוע. אפילו ב-8:00 בבוקר תוכלו למצוא להקה שמנגנת לייב באחד הברים הפתוחים.
עדיף להתמקם במלון הנמצא במרחק הליכה ממרכז העיר. מדובר במיקום אסטרטגי ששווה כל רגע ויקל על החוויה. זו עיר שלא עוצרת — לא בלילה, לא ביום, ולא בכלל. היא פועלת בווליום גבוה, ועם אנרגיה שלא נגמרת.
בשנים האחרונות הפכה נאשוויל לאחד היעדים הפופולריים בארצות-הברית למסיבות רווקות — עד כדי כך שהיא זכתה לכינוי Nash Bash. בכל רגע נתון, במיוחד בסופי שבוע, אפשר לראות ברחוב ברודווי אוטובוסים פתוחים שועטים עם חבורות של בנות חוגגות, שותות, רוקדות ושרות בקול רם. האטרקציה הזו נקראת Honky Tonk Party Express — אוטובוס מסיבות ללא גג, שמציע סיור של שעתיים בעיר, עם ברמן פרטי, מערכת סאונד עוצמתית ורחבת ריקודים מוארת באורות LED. ב-2023 בלבד התקיימו בעיר למעלה מ-11 אלף מסיבות רווקות — נתון שהפך את נאשוויל לבירת הרווקות הבלתי מעורערת של ארה"ב.
ברחובות מרכז העיר, בכל כ-10 דקות בממוצע שומעים צרחות ומוזיקה — ואז יודעים שעוד מסיבת רווקות מגיעה. התופעה הזו כבר הפכה למטרד בקרב המקומיים, שמנסים להיאבק בה.
העיר של טיילור סוויפט
נאשוויל, בירת מדינת טנסי, ממוקמת בלב אזור "מידל טנסי", על גדות נהר קמברלנד. מתגוררים בה כ-690 אלף תושבים, ובמטרופולין כולו למעלה מ-1.3 מיליון איש. היא נחשבת לאחת הערים בעלות הצמיחה המהירה ביותר בארה”ב, ומהווה מרכז כלכלי, פוליטי ותרבותי לכל האזור. יותר מכל, היא ידועה כבירת המוזיקה של ארה"ב — בית לקאנטרי, אך לא רק. זו עיר שבה הצלילים נמצאים בכל פינה, מהרחוב ועד האולפן.
נאשוויל מכונה "השער לדרום" — גם בזכות מיקומה, וגם הודות לאווירה הדרומית החמה והאותנטית. אפשר להגיע אליה בטיסה ישירה מניו-יורק (כשעתיים וחצי), או להפוך את ההגעה לחוויה אמיתית של רוד טריפ אמריקאי בן יומיים-שלושה — בו תחצו את ניו-ג’רזי, פנסילבניה, מערב וירג'יניה וקנטקי, עם עצירות בעיירות דרומיות, שמורות טבע כמוDaniel Boone National Forest ופארק המערות הענק Mammoth Cave.
האנשים שמנגנים בחלונות של נאשוויל הם לא סתם עוברי אורח מזדמנים - הם מוזיקאים בנשמה שנדרשים לעבור אודישנים ולהציג קורות חיים מוזיקליים בשביל הזכות לעלות על הבמה, והתוצאה נשמעת היטב.
לצד המוזיקה החיה, נאשוויל מציעה גם רובד חינוכי ותרבותי עמוק. במרכז הלמידה של טיילור סוויפט הנמצא ב-Country Music Hall of Fame תמצאו סדנאות, תצוגות אינטראקטיביות וחוויות לכל הגילים. המוזיאון כולל פריטים איקוניים של כוכבי קאנטרי, כולל רכב אספנות של אלביס פרסלי. חובבי רוק ימצאו עניין במוזיאון ג'וני קאש, ואילו חובבי גוספל ייהנו מהמוזיאון למוזיקה אפרו-אמריקאית. לא רחוק משם נמצא Frist Art Museum, ומי שרוצה לצלול לתוך ההיסטוריה של הסאונד — חייב לבקר ב-RCA Studio B, שבו הקליטו דולי פרטון, אלביס ורוי אורביסון.
זו העיר שבה טיילור סוויפט גדלה כנערה. סוויפט אמנם נולדה וגדלה בפנסילבניה, אך את הקריירה המוזיקלית שלה היא התחילה כאן. בגיל 13 נסעה עם אמה לנאשוויל כדי לנסות את מזלה בעולם הקאנטרי, ובמהרה חתמה על חוזה עם חברת תקליטים מקומית. היא הופיעה לראשונה ב-Bluebird Café האגדי בעיר, והקליטה את אלבום הבכורה שלה באולפנים המקומיים. מאז, הפכה לא רק לזמרת הפופ המצליחה בעולם — אלא גם לדמות שמזוהה עם בירת המוזיקה של אמריקה. לא במקרה בלב מוזיאון הקאנטרי נמצא ה-Taylor Swift Education Center, מרכז תרבותי-חינוכי שהיא סייעה להקים.
מסביב לחוויה המטורפת בברודווי, אפשר להתרחק קצת ממרכז העיר ולחוות את נאשוויל הרגועה יותר. את העיר חוצה נהר קמברלנד. מזרח נאשוויל (East Nashville) הוא אחד האזורים המרתקים והייחודיים בעיר — שכונה שהפכה בשנים האחרונות למוקד תרבותי, קולינרי ואמנותי, עם אווירה שונה לחלוטין מההמולה של ברודווי. היא מתאפיינת בבתי עץ היסטוריים, רחובות ירוקים, סצנת מוזיקה חיה תוססת, קהילה יצירתית ומסבירת פנים ומגוון רחב של ברים, מסעדות, חנויות בוטיק וגלריות.
הקסם של טנסי
נאשוויל היא אייקון בפני עצמה, והמדינה שבה היא שוכנת — טנסי — היא אחת הקסומות בארצות-הברית. חצינו אותה ממזרח למערב ועברנו דרך פארקים לאומיים, אגמים ועיירות. המסע התחיל בעיירה פיג'ון פורג' (Pigeon Forge), עיירת נופש ששוכנת בלב הרי הסמוקי, ומהווה את אחת התחנות הכי אמריקאיות שתפגשו. זה המקום שבו המיתולוגיה הדרומית מתעוררת לחיים: שלטי ניאון מהבהבים, מסעדות בשר מעושן, גלריות מזכרות, הופעות מוזיקה חיה מדי ערב — והכל עטוף באווירה עממית, חמה ולעיתים גם קיטשית במכוון.
כאן גם נמצא פארק השעשועים דוליווד (Dollywood), שנוסד על ידי דולי פרטון, ומציג שילוב בין רכבות הרים מסעירות, מופעי מוזיקה דרומית מסורתיים, חנויות קראפט ועולם תוכן שלם שמוקדש להיסטוריה, לאוכל ולעיצוב של הרי האפלצ'ים.
הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז (Great Smoky Mountains National Park) הוא אחד מפלאי הטבע הגדולים במזרח ארצות-הברית — והמתויר ביותר מבין הפארקים הלאומיים במדינה. הוא שוכן לאורך הגבול בין טנסי לצפון קרוליינה, ונקרא כך בשל הערפל הקל והכחול המרחף דרך קבע מעל רכס ההרים. הפארק משתרע על פני יותר מ-2,000 קמ"ר של יערות, נהרות, מפלים ורמות הרריות, ומציע מאות מסלולי הליכה, נקודות תצפית מרהיבות ומגוון ביולוגי עשיר של צמחים וחיות בר. בין המסלולים הפופולריים נמצאים Clingmans Dome — נקודת התצפית הגבוהה ביותר בטנסי, ו-Alum Cave Trail, המוביל דרך נקיקי אבן חול עוצרי נשימה. הפארק פתוח בחינם כל השנה, ומציע שילוב נדיר של טבע פראי, נגישות וקסם דרומי נצחי.
מנאשוויל מומלץ מאוד להמשיך ולחצות את טנסי לכיוון מערב — אל ממפיס, עירו של אלביס פרסלי. ביקור באחוזת גרייסלנד הוא חוויה מרתקת, אך לא רק בה. במרחק קצר משם שוכן אחד המקומות החזקים והמרגשים בארצות-הברית: מוזיאון זכויות האדם הלאומי, הממוקם במוטל לוריין — המקום שבו נרצח מרטין לותר קינג. המוזיאון מספר את סיפורה של התנועה לשוויון זכויות באמריקה, דרך פריטים מקוריים, מיצגים וחדרים משוחזרים.
