אם תשאלו כל אוהד אדום של הפועל ת"א, הוא יהיה מוכן להישבע שהקבוצה של 2009/10 שיחקה את הכדורגל הכי טוב והכי כיפי שנראה על המגרשים בישראל. אותה עונה הסתיימה בצורה הכי דרמטית שאפשר עם זכייה בדאבל ממש על הבאזר (ותודה גם לקיזוז).
העונה הזו מוכיחה שאפשר אפילו יותר טוב – תשאלו את רן קוז'וך. ההצגה שנתנה הפועל באר-שבע במחצית הראשונה בסך הכל הייתה תצוגת תכלית וסוג של שיקוף לכל העונה הזו שלה.
מספיק רק לצפות בכל אחד מחמשת השערים כדי להבין כמה הדומיננטיות שלה מוחלטת – עקבים, מבצעים קבוצתיים, שערים מהאוויר. הכל מהכל וכרטיס יקר לגמר הגביע. זה יכול להסתיים בדאבל ראשון בהיסטוריה - ואם כל הכוכבים יסתדרו כמו שהם אמורים, זה גם יקרה; כי אם יש מגיע בכדורגל (אין, אבל תזרמו), האליפות וגם הגביע צריכים להדרים לבאר-שבע.
שישה משחקים נותרו לקוז'וך ושחקניו, שבהם אסור להם לפשל. זו עונה שחייבת להסתיים עם חותמת לעליונות של באר-שבע, חותמת שעדיין יש מקום לכדורגל היפה, האטרקטיבי, זה שעבורו קונים כרטיס, נוסעים שעה, עומדים בפקקים, קונים קולה ונקניקייה דלוחים במחיר מופקע, עומדים שוב בפקקים ועדיין יוצאים עם חיוך מאוזן לאוזן.
הפועל באר-שבע מודל 2024/25 צריכה להירשם בספרי ההיסטוריה כדי שגם בעוד 15 שנה, אולי בשנים פחות טובות של הקבוצה, האוהדים יוכלו לדבר בגאווה על ההצגות השבועיות שטוטו-טרנר אירח, על המהפך ההיסטורי בתשעה שחקנים, ההצגה בסמי עופר, הניצחון הדרמטי על בית"ר, הלהטוטים של קינגס קאנגווה וגם הבעיטה החופשית של דן ביטון שסגרה אתמול סיפור בסטייל.
