"הנשיא טראמפ חותר לעסקה עם איראן כשהיא נמצאת בנקודה האסטרטגית החלשה ביותר שלה זה עשרות שנים", כתב לפני שבוע מייק פומפאו. פומפאו, מזכיר המדינה בממשל טראמפ הקודם, ניסח כבר ב-2018 את 12 הנקודות שארצות-הברית הציבה לאיראן לצורך הסרת הסנקציות. "שתי השלוחות של איראן, חמאס וחיזבאללה", המשיך פומפאו, "הושמדו על ידי ישראל. מדינות סוניות, כמו ערב-הסעודית, מתכוננות לנורמליזציה עם המדינה היהודית - ומתנגדות לאיראן גרעינית. ידו של הנשיא לא יכולה להיות חזקה יותר".
אנחנו במצב מטריד. ממשל ביידן לא הצליח להגיע להסכם עם משטר האייתוללות, למרות שבראש הצוות האמריקאי עמד רובּ מאלי, שיותר פייסן ממנו לא היה. אז דווקא וויטקוף, השליח של טראמפ, יצליח לחלץ מהאיראנים יותר? להפך. פומפאו חושש מהציר הבדלני במפלגה הרפובליקנית, שמחוזק על ידי דוקטרינת אובמה הפייסנית. הבדלן טאקר קרלסון, המקורב לטראמפ, מנהל קמפיין הפחדות נגד מכת מנע לאיראן. גם מרקו רוביו, מזכיר המדינה הנוכחי, אמר שלשום ש"לאיראן יכולה להיות תוכנית גרעין אזרחית, רק שהיא לא תורשה להעשיר אורנים בעצמה", ולא שלל את ההפחדות של קרלסון.
1 צפייה בגלריה
מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו. מושפע מהבדלן טאקר קרלסון
(צילום: GettyImages - SOPA Images)
כבר היינו בסרט הזה. בתחילת 2021 הייתה איראן בשיא חולשתה, בגלל הסנקציות שהטיל עליה ממשל טראמפ. היא הייתה על סף התמוטטות כלכלית. אבל ביידן, באחת הטעויות האסטרטגיות החמורות ביותר שלו, מיד לאחר שנכנס לתפקיד, ביטל את הסנקציות והציל את משטר האייתוללות. אנחנו בשידור חוזר. איראן בשיא החולשה. הסנקציות חודשו, סוריה איננה, חיזבאללה על הברכיים, והשלוחה החות'ית סופגת מכות חסרות תקדים. ודווקא עכשיו ישלח טראמפ חבל הצלה?
פומפאו עצמו, אולי כדי לשלוח מסר לממשל טראמפ, שהשאיר אותו בצד, מציג במאמר שלושה תנאים בלבד במקום 12. פירוק מוחלט של היכולת הגרעינית, הפסקת הסיוע לשלוחות הטרור והפסקת האיומים על שכנותיה ועל ישראל אגב פירוק משמרות המהפכה. בחירת טראמפ עוררה תקווה גדולה לשינוי אסטרטגי בנוגע לאיראן. פומפאו חושש שהשינוי יהיה בכיוון ההפוך. ישראל צריכה לחשוש הרבה יותר. אם לנתניהו נותרה השפעה כלשהי על טראמפ, זה הזמן לממש אותה. הזמן הולך ואוזל.
שומרים על קשר
הפרוגרסיבים, אנחנו יודעים, ירדו מהפסים. מבחינתם, חמאס נאבק למען חופש ושחרור. כאשר הראיות מוצגות לפעילי עדות הפרוגרסיבים - התגובה היא עיניים מזוגגות. הם מדברים גבוהה-גבוהה על "חופש הביטוי", כאשר הלכה למעשה הם רוצים לשמוע עמדה אחת.
גם המוחות המבריקים ביותר בתוכנו לקו בעיוורון. הם האמינו שחמאס מורתע, ש-20 אלף עזתים שעובדים בישראל הם ערובה לשקט ושמימון נדיב מקטאר הוא מים צוננים גם על הרטוריקה הכי מתלהמת. ההצהרות על ההתקפה הממשמשת ובאה נתקלו, גם אצלנו, בעיניים מזוגגות.
פרוגרסיבים יש גם מימין. דווקא בעקבות התצהיר של רונן בר מופצות יותר קונספירציות. זו לא פוליטיקה. זו פסיכולוגיה. אולי פסיכיאטריה. הרי גם היום מאמינים רבים שתמנון יהודי שולט בעולם. 30.4 אחוז מהאמריקאים, לפי סקר של ADL (הליגה נגד השמצה) חושבים שתומכי ישראל שולטים במדיה. בפועל, בכלי התקשורת המובילים, ובוודאי באקדמיה וברשתות, יש הטיה מפחידה נגד ישראל. אבל לעזאזל העובדות. יש מכנה משותף בין אמונות אנטישמיות במערב לבין אמונות קונספירטיביות אצלנו.
זה לא שאין טענות נכונות נגד ראש השב"כ. בוודאי שיש. הוא עצמו מודה באחריות שלו לכישלון הגדול. הוא ילך. הבעיה היא שנוטלים קטעי עובדות, חלקן נכונות, ובונים עליהן תילי תילים של תיאוריות קשר. בדיוק כמו התיאוריות האנטישמיות. המטרה פוליטית: שחרור מוחלט מאחריות של האדם שנושא באחריות יותר מכולם והפניית אצבע מרשיעה לכל ראשי מערכות הביטחון. ככל שמאשימים אותם יותר, פוטרים אותו יותר.
האם זו סיבה לייאוש? רחוק מכך. המצביעים החשובים ביותר נמצאים במרכז. הם מהססים. הם מושפעים מעובדות. כדי לגרום לשינוי פוליטי בישראל אין צורך בעשרות אחוזים, רק באחוזים בודדים. ובתנאי שהרדיקלים באופוזיציה ובמחאה לא יתעקשו להרחיק אותם, עם הקצנה שמאלה.
דלק תוצרת הארץ
כמעט כל דבר שאומרים בקמפוסים ובחוגי הפרוגרסיבים ושונאי ישראל במערכה השלישית, אומרים עוכרי ישראל מבית בראשונה. הרי כבר עשרות שנים מפמפמים "ארגוני זכויות" את הטענות על פשעי המלחמה של ישראל. אין ויכוח שיש צורך בביקורת עניינית. חקירות רבות נפתחו. אבל התועמלנים הופכים את צה"ל למפלצת. רבים בשמאל הישראלי התפכחו לאחר 7 באוקטובר בעקבות מפגני השנאה של תומכי חמאס במערב. לא כולם. בהזמנה לכנס "שוברים שתיקה" שהתקיים השבוע נכתב בנוגע לפרימטר בין עזה לעוטף, שמדובר ב"יצירת שטח השמדה". הגנה מפני טבח נוסף היא "השמדה"? הם השתגעו? מפיצי הטענות הללו הם אחוזים בודדים בישראל. אבל הם עשרות אחוזים בהופעות בעולם. הם משפיעים. לפי הדוח של ADL שפורסם השבוע, 58 אחוז מהתקריות האנטישמיות קשורות לקמפיין נגד ישראל. פרסומי התועמלנים הם דלק למדורת השנאה.
הדברים הללו נכתבים כשעבדכם הנאמן בדרך לסיבוב הרצאות בארה"ב, כדי לצייד את הדור הצעיר שם בעובדות מול מבול אל-אקצא של תועמלני חמאס. השאלה החוזרת היא: טענות הג'נוסייד מגיעות מישראלים. זו עוד הוכחה, אני עונה, שישראל היא דמוקרטיה, לא לנכונות הטענות.
השירות שמעניקים ישראלים לתעשיית הדמוניזציה גורם נזק אדיר. אבל אם מישהו כאן יסתום להם את הפה - הנזק יהיה גדול הרבה יותר.
נתחיל בטורקיה
נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, אמר לפני שבוע ש"פלסטין שייכת לפלסטינים. מיליוני פליטים פלסטינים מחכים לחזור לבתים שאת המפתחות שלהם שמרו".
ובכן, במאה שעברה היו הרבה מאוד טיהורים אתניים. טורקיה ביצעה כמה מהחמורים שבהם. "התהליך של טיהור אתני-דתי התאפיין בסבבים של טבח מכוון בקנה מידה גדול, לצד גירושים שיטתיים, המרות דת כפויות והשמדה תרבותית, שהסתכמו ברצח עם", כתבו בני מוריס ודרור זאבי בספרם "ג'נוסייד של שלושים שנה". הרובעים הארמני והנוצרי באיזמיר הועלו באש ב-1922. "אורגיה שטנית", כינה צ'רצ'יל את הזוועה שחוללו הטורקים. כשני מיליון נוצרים עברו בין גירוש לג'נוסייד במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה.
איזמיר וחלקים רבים מאנטליה, לפי הגיון ארדואן, שייכים ליוונים. בהתייחס לצאצאי המגורשים, מדובר בעשרה מיליון. היו עוד הרבה נכבות במאה שעברה. כ-70 מיליון עברו את החוויה. גם יהודי ארצות ערב. הם לא יקבלו "זכות שיבה", משום שאין כזאת. אבל אם ארדואן מתעקש, יואיל נא להיות החלוץ, ולהעניק "זכות שיבה" למגורשים שלו. אחר כך שיבוא בדרישות לישראל.
