הדבר המעניין ביותר בפרשת התצהיר שהגיש ראש השב"כ בעניין פיטוריו טמון דווקא במסמך שצירף לתצהיר, והודלף לתקשורת. לפי התאריך, המסמך, שנשלח מנתניהו לבר שמונה ימים לאחר שכטב"ם פגע בביתו בקיסריה, אכן מעיד שהדרישות המיוחדות שעלו בלשכת ראש הממשלה בנוגע לאבטחת של נתניהו היו קשורות לכל אירוע פומבי, לא רק לענייני האבטחה בעת המשפט. בכך המסמך משרת לכאורה את טענת נתניהו על כך שלא ביקש להשתמש בתירוצי אבטחה כדי להימנע מעדות. אבל מה שחשוב יותר מהתאריך של המסמך טמון בתוכן שלו – ובכך זהו אחד המסמכים שמסבירים טוב מכל דבר אחר את משבר המנהיגות אליו נקלענו, בלי קשר לקרב בין רונן בר לבנימין נתניהו.
במסמך, שנשלח מלשכת נתניהו לראש השב״כ ב-27 באוקטובר, הוצגו, לפי דיווחו של עמית סגל, דרישות הוראות אבטחה מעודכנות. למשל, "מקומו של ראש הממשלה יישאר בסוד"; "ראש הממשלה יישמר רק במקום מוגן מכטב"מים וטילים"; ו"ראש הממשלה ימנע מלהשתתף באירועים פומביים פתוחים קבועים מראש".
בעוד הפרשנויות הפוליטיות למסמך התייחסו, כאמור, לתאריך כתיבתו - כלומר לעובדה שהדרישות לא נגעו רק לאולם בית המשפט, או לטענה הנגדית שנשמעה מחוגי ראש השב"כ, ולפיה קבלת הדרישות הייתה מקשה גם על קיום המשפט – מוטב להעמיד את הדרישות בקונטקסט היסטורי: לזכור שהן נכתבו בשעת מלחמה. כלומר, לאחר שלמעלה מ-1,200 ישראלים נרצחו ב-7 באוקטובר, מאות נהרגו במהלך המלחמה ומיליונים, כולנו בעצם, חיינו תחת איום טילים וכטב"מים כמעט בכל מקום בארץ, דווקא בשעה כזו היינו מצפים מראש ממשלה, שאכן חייב להיות מאובטח, לחוש מעט מהסכנה גם על גבו. שיחלוק עם בני עמו את הצורך לגבור על הפחד. שיתמיד במסורת הצה"לית ולפיה המפקד צועק "אחריי".
ראש ממשלה, בוודאי בישראל, אכן חייב להישמר על ידי שב"כ, גם בהיותו סמל שלטון וגם מפני תפקידו החשוב. גם אין ספק שלנוכח התפתחות העימות בין בר לנתניהו – ראש השב"כ צריך להתפטר, גם אם טענותיו נכונות, שכן במצב העניינים הנוכחי הוא לא מסוגל לעבוד עם נתניהו ונגרמת פגיעה לביטחון המדינה. הביטחון של כולנו. אבל מה שנורא הוא לחשוב על האופן שבו ראשי ממשלה קודמים התמודדו עם סכנות, וכיצד הנוכחי ביקש להתמודד עם כל בדל – מדומיין או מציאותי - של סיכון.
במלחמת העצמאות דרש בן-גוריון לשבת בג׳יפ לא ממוגן בראש שיירה שעמדה לעלות לירושלים הנצורה כדי להקרין לציבור ביטחון. כשרבין היה ראש הממשלה הוא סירב לחבוש אפוד מגן. בגין העפיל, בגיל מתקדם ולאחר התקף לב, למוצב הבופור בעת מלחמת לבנון הראשונה. יתרה מכך: אפשר לדמיין את ראש ממשלת אוקראינה, זלנסקי, מנהיג את בני עמו תוך שהוא דורש עבורו אבטחה הרמטית?
נדבך חשוב באחריות של מנהיג כלפי אנשיו טמון בשותפות בנשיאה בנטל. למעשה, אחד הדברים שמגינים על ישראל, מעבר לשב"כ, הצבא והמוסד, טמון בתחושת הערבות ההדדית ובכך שבשורה התחתונה כולנו שותפי גורל. לכן מיד לאחר 7 באוקטובר מיליונים התנדבו לפעילויות שונות, חלקן כרוכות בהקרבת החיים. כשמנהיג דואג בעיקר לעצמו, גם האזרחים ידאגו בסוף רק לעצמם. וזו סכנה לכולנו יחד.
לאחר שלמעלה מ-1200 ישראלים נרצחו ב-7 באוקטובר, מאות נהרגו במהלך המלחמה וכולנו חיינו תחת איום טילים וכטב"מים, היינו מצפים מראש ממשלה, שאכן חייב להיות מאובטח, לחוש מעט מהסכנה גם על גבו
