"נולדתי ביום השואה, זה התאריך העברי שלי", אמרה חירות נמרודי, אמו של החטוף תמיר נמרודי, בראיון למשדר הצהריים של חדשות 12. ואז הגיעה ההנחתה: "אנחנו בעצם חווים פה שואה נוספת, שעדיין לא הסתיימה. אנחנו לא רואים את סופה". לאחר מכן המשיך הפאנליסט, אלוף (במיל') אייל בן ראובן, באותו קו ואף החריף אותו: "אנחנו ערב יום השואה. 59 משפחות במדינת ישראל הן בשואה. ולא רק הן. כולנו. תחושה של ממשלה שלא עושה את מה שנדרש על מנת להחזיר את האנשים האלה. הערך העליון שלנו, שאנחנו לא משאירים פצועים מאחור. הערך הזה שבור לרסיסים".
מה שמדהים בדברים זה עד כמה הם לא נשמעו מדהימים: בוודאי לא מפי אמא שכבר שנה וחצי סובלת מכאב שאף אחד לא מסוגל לדמיין, אבל גם לא מפי אדם מבוגר, שהשתתף במלחמות וראה דבר או שניים. בהתאם גם לא הייתה הפתעה בכך שהטקסטים לא עוררו תגובה מצד המגיש, דין פישר: הוא לא הבהיר, הסביר, תהה, אתגר ובטח שלא התווכח. וזה לא בהכרח כי לא נעים (סיבה לגיטימית בשיחה עם אמא של חטוף), אלא משום שזה פשוט נשמע הגיוני, כמו לדבר על חירות לפני פסח ועצמאות לקראת יום העצמאות.
אם כן, נדמה שהשואה, עד לא מזמן טאבו מוחלט ובלעדי שכל נגיעה בו פירושה התחשמלות פומבית, הפכה לרפרנס לגיטימי במיינסטרים לתיאור הסבל, המצוקה והחידלון המוסרי עקב הפקרת החטופים לגורלם. "אף אחד כאן לא חושב ש-7 באוקטובר והשואה הן אותו הדבר", אמרה דפנה ליאל (חדשות 12) בדיווח מההכנות ל"מצעד החיים", "אבל מי שחווה את הדבר הזה, מרגיש שלו קרתה שואה אישית".
עצם הדיבור על "שואה אישית" (ביטוי אוקסימורוני לכשעצמו) הוא התפתחות יוצאת דופן, שמלמדת לא רק על ההשפעה של משבר החטופים על השיח הישראלי, אלא על משבר הרלוונטיות של יום השואה בצל החרדה של רבים ורבות לשלומם של 59 ישראלים שנמקים בשבי. העיסוק ברצח העם היהודי מלפני 80 שנה מתקשה מאוד להישאר סינגולרי כשהפנים הקרועות של רום ברסלבסקי ניבטות מתוך המסך עכשיו, והן זועקות לעזרת הציבור שטראומת השואה בדמו. ספק אם יש תוכן (דוקו, סרט, כתבה) שמעביר צמרמורת דומה לזאת שמתחוללת למשמע קולו השבור ולמראה גופו המצולק של ברסלבסקי.
בטלוויזיה עוברים אוטומטית כמדי שנה לטקסים ולעדויות, אבל הסרטונים של ברסלבסקי ועמרי מירן, שנתפסים כ"שואה אישית" (כפי שתיארה ליאל), הם-הם הזיכרון בסלון: יש ישראלים בעזה, אבל אפילו שר החינוך במדינה שהוקמה למענם לא זוכר את השמות שלהם.
בקטנה
באופן מפתיע ממש, במהדורה המוקדמת של ערוץ 14 בהגשת דנה ורון לא חסכו במחמאות והתפעלויות מהגעתו של ראש הממשלה לחפ"ק הטיפול בשרפות, כאילו באותו רגע הכריע את מלחמת העולם השנייה. "מי שלוקח אחריות על האירוע, עוזב את כל העיסוקים הנכבדים שיש לו תוך כדי מלחמה בשבע חזיתות זה ראש הממשלה בעצמו, יורד, מתפעל את האירוע", התפעם עו"ד בשם מיכאל שפרבר. "זה משהו שמעיד על האחריות והעוצמה של האיש הזה". הציון בחנופה: 98. שתי נקודות ירדו על שלא אמר את המילים "הראשון לזהות".
