ישבנו בסלון של איילה שקורי בשדרות כשנשמעה מבחוץ שריקה עמומה. "זה טיל. תכף יהיה צבע אדום", אמרה. התראת הצבע האדום וקול נפץ היירוט התרחשו כמעט בו-זמנית. נכנסנו לממ"ד, ואיילה נעלה אחרינו את הדלת. "זה היה החדר של מור", העירה. הזמן בו קפא מלכת. בקבוק הפלסטיק שעל המדף עדיין היה מלא מים. יותר משנה וחצי שאיש לא שתה ממנו.
רס"ם מור שקורי ז"ל נפלה בקרב על תחנת המשטרה בעיר ב-7 באוקטובר. אנשים שהיו שם ושרדו מספרים שהיא נלחמה עד הרגע האחרון, טיפלה בפצועים והפגינה אומץ יוצא דופן. וכל אותו זמן הקפידה להיות בקשר עם אמה. "באחת השיחות האחרונות שמעתי אותה צועקת למישהו: 'תוריד את החולצה ותעשה ח"ע (חוסם עורקים)'. ואז היא אמרה לי: 'אם הצבא מתקשר, תגידי להם שאני על הגג, יש פצועים וכבר אין לנו תחמושת'".
ב-10:45 כבר לא הייתה בין החיים. קליע אחד פגע בה והרגהּ. בת 28 הייתה במותה. הותירה זוג הורים, אחות וארוס.
מור הייתה שוטרת, כמו אביה רוני. הוא שירת במשטרת חברון והתעקש להישאר שם גם אחרי שהפך לאב שכול. כמה חודשים לאחר האסון נולדה לו נכדה ראשונה. ספיר, אחותה הגדולה של מור, ילדה בת וקראה לה אמור, על שמה. "רוני היה מסתכל על הנכדה שלנו ואומר: 'כפרה עליך, הבאת לי אור לחיים'", מספרת איילה. "היא בדיוק מור באופי, אחד לאחד".
זמן קצר מאוד נהנה מהסבאות. ב-1 בספטמבר 2024, כמעט 11 חודשים אחרי ששכל את בתו, נרצח רס"ב רוני שקורי בפיגוע ירי במחסום תרקומיא כשהיה בדרכו לעבודה. בפיגוע נרצחו עוד שני שוטרים שהיו ברכב – רפ”ק אריק בן אליהו ורנ"ג הדס ברנץ זכרם לברכה. בן 62 היה בנופלו.
את בשורת האיוב, השנייה בתוך פחות משנה, קיבלה איילה כשהייתה בעבודה, בעמותת "עזרה למרפא" של הרב אלימלך פירר. היא שמעה בחדשות על פיגוע באזור חברון ושמה לב שאנשים סביבה מתנהגים מוזר. "בדיעבד אני יודעת שהם ראו בטלגרם שאבא של השוטרת מור, שנלחמה על גג התחנה בשדרות, הלך לעולמו. כשראיתי את השוטר עולה אליי למשרד עם אחי, הבנתי מיד. צעקתי: 'תגיד לי שזה לא נכון'. ואח שלי עושה לי: 'אחותי, זה נכון. אין לך יותר בעל'".
אישה מאמינה, איילה. "אם כבר למות אז ככה, כגיבורים", היא אומרת. "כל אלה שמתו בגלל היותם יהודים הם הרוגי מלכות. הכי קרובים לשכינה".
בתחילת המלחמה התפנתה משפחת שקורי לעיר יבנה. לפני כחודשיים חזרה איילה לבית הריק בשדרות. "אנשים שואלים: 'את לא מפחדת לגור פה לבד?' ואני אומרת: אני לא גרה לבד. רוני ומור פה איתי, משגיחים עליי. הם כמו כיפת ברזל בשבילי. והקב"ה שומר עליי מלמעלה. אז מה יש לי לפחד?"
