כמה ימים אחרי שקמה מהשבעה על בנה דור, כבר יצאה יעל אלון לרחוב עם שלט שהכינה. מסר קצר, נוקב, שאי-אפשר להתעלם ממנו: "אבא שלי נהרג במחדל 73', הבן שלי נהרג במחדל 23'. ביבי וממשלת החורבן לדין".
זה היה בתחילת המלחמה. הסלוגן "יחד ננצח" הציף את המדינה ‑ מנאומי פוליטיקאים ועד פרסומות לבנקים. יעל לא הייתה חלק מזה. כבר אז הייתה משוכנעת שבנה נפל לשווא, במלחמה שאפשר היה למנוע. "בזמן ההפיכה המשטרית אמרתי לדור: 'יום אחד נתניהו יצטרך איזו מלחמה כדי לשרוד פוליטית וישלח אותך לקרב. אתה תיפצע או תיהרג למען השליט'. הוא הסתכל עליי במבט של 'מה את רוצה ממני, באימא שלך'".
סרן דור שדה סיים מסלול באגוז ולאחר קורס הקצינים עבר לגדוד שקד של גבעתי כמפקד מחלקה. "כמי שאיבדה אבא ויודעת את מחיר המלחמה, ניסיתי להניא אותו מללכת לקרבי", מספרת אמו, עובדת סוציאלית במקצועה. "היו לו בעיות בקרסול. נתתי לו חבילת מסמכים מהרופא ואמרתי לו: 'תראה להם בלשכת הגיוס כדי שיורדו לך פרופיל'. הוא זרק את זה בדרך. דור עשה בגרות חמש יחידות בערבית. אמרתי לו, 'לך למודיעין, שאוכל לישון בשקט'. איזה מודיעין... 'זה משעמם. לא מעניין אותי'".
העובדה שבנה נהרג בלחימה בכפר עזה, מול מחבלים שביצעו טבח נורא, לא מספקת לה אפילו שבריר נחמה. "יש הורים שמחפשים את צדקת הדרך: 'הבן שלי היה גיבור, נפל למען המדינה'. מבחינתי, מוות הוא מוות הוא מוות. קדושת החיים היא במקום הראשון".
היא מתגוררת במושב ערוגות שליד קריית-מלאכי, באותו בית שבו נולדה וגדלה. כשנפגשנו, ישבה בחצר עם המחשב הנייד וניסחה דברים שתישא יום אחר כך באחת מוועדות הכנסת. "כאן, על המדרכה בכניסה לבית, הודיעו לי שדור נפל. זה היה בדיוק באותו מקום שבו בישרו לאמא שלי על נפילתו של אבא, בהפרש של 50 שנה. העתק-הדבק. אבא שלי נהרג ב-19 באוקטובר 1973. כ"ג בתשרי. דור נהרג בלילה שבין כ"ג לְכ"ד בתשרי".
2 צפייה בגלריה
“בזמן ההפיכה המשטרית אמרתי לדור: ‘יום אחד נתניהו יצטרך מלחמה וישלח אותך לקרב’. הוא הסתכל עליי במבט של: ‘מה את רוצה, באימא שלך’”. יעל בהפגנה
יצחק, אביה של יעל, היה חובש בשריון. הוא נפל בצד המערבי של תעלת סואץ, אחרי הצליחה. כמו רוב החללים בקרבות סיני, נטמן תחילה בבית העלמין הארעי בבארי, קילומטרים ספורים מהמקום שבו ייפול נכדו 50 שנה אחר כך. בהמשך הועבר לקבורת קבע בכפר ורבורג. "גם דור קבור שם. יש ביניהם כמה שורות".
בכל יום זיכרון, מאז גיל שבע, הייתה מגיעה לטקס בבית העלמין ועומדת ליד קבר אביה. ביום הזיכרון שעבר פקדה יעל שני קברים. "עמדתי ליד הקבר של דור והיו שם המון אנשים. אז אמרתי, 'רגע, אבא שלי לבד, כמעט ואין שם אנשים'. והלכתי לעמוד ליד הקבר שלו".
אמה לא התחתנה שוב מעולם. בת 80 היום, אלמנת צה"ל וסבתא שכולה. "אחרי שאבא שלי נהרג היא לא תיפקדה במשך חודשים", מספרת יעל. "תמיד חשבתי שאם יקרה משהו לאחד הילדים שלי, גם אני אקרוס ולא אצא מהמיטה. קרה ההפך: האסון דווקא הניע אותי לפעולה". והשלט, היא אומרת, כבר מוכן להפגנה הבאה.
