למעלה מ-20 שנים חיה טלי בוזוקשוילי את המשטרה – גם אם לא לבשה מדים. כאשתו של סגן-ניצב איציק בוזוקשוילי ז"ל, מפקד תחנת שגב שלום שנהרג ב-7 באוקטובר, היא ליוותה מקרוב כל תורנות, כל הקפצה, כל אירוע, חגים ושבתות שאת רובם העבירה לבדה יחד עם ילדיה. היא הכירה את השפה, את הלחץ, את האחריות.
אבל באותה שבת שחורה, כשאיציק נפל בקרב על יישובי העוטף, נשמטה הקרקע מתחת לרגליה. מאז, היא מקדישה את חייה להנצחתו. השבוע, שנה ושישה חודשים לאחר נפילתו, לבשה טלי לראשונה את מדי משטרת ישראל והחלה להתנדב בתחנת ערוער שבמרחב נגב. אחרי מותו, בנה אוראל התגייס לשורות המשטרה וכיום משרת כבלש בתחנת רהט, ובתו המשיכה לשירות קבע במשטרה.
"ביום שבת, 7 באוקטובר, החיים שלי נעצרו", היא מספרת: "יש עכשיו שני פרקים ביומן חיי – החיים שלפני, והחיים שאחרי. איבדתי את איציק – אהבת חיי, השותף שלי, העוגן והאור שלי. מאותו רגע, שום דבר כבר לא היה ולא יהיה אותו הדבר".
"בתוך ההתמודדות הזו, לפני חודש, נסעתי ברכב בדרך לעבודה. פתאום חשבתי לעצמי, 'למה שלא אתגייס למשטרה?'. התקשרתי לבתי ליאל, היא חצי-התלהבה. אז, התקשרתי למפקד תחנת ערוער להתייעץ איתו, והוא אמר שזה רעיון מעולה. ההחלטה הייתה ברורה – אני אתחיל להתנדב במשטרה. תמיד איציק אמר לי שאני מבוזבזת למשטרה, שהייתי יכולה להיות בהמון תפקידים והייתי מגיעה רחוק, אבל אף פעם לא חשבתי להתגייס".
"הכאב, הגעגוע והשבר יכלו לשתק אותי. אבל איציק תמיד אמר: 'תסכול הוא לא תוכנית עבודה'. אי-אפשר לבנות עתיד מתוך כאב בלבד. אז בחרתי לא לוותר, לא להישאב לאובדן. בחרתי בחיים, ובמשמעות. מתוך העצב העמוק נולדה בי תחושת שליחות להמשיך את דרכו. דרכו של אדם שפעל כל חייו מתוך אהבת אדם, אמונה ומחויבות לזולת".
"ההתנדבות שלי במשטרה היא לא רק מחווה לזכרו. זו הדרך שלי לחיות את הערכים שהוא החדיר בי. הם ממשיכים לפעום בי. כשהתחלתי ללבוש את המדים הרגשתי גם את החסר, אבל עוד יותר את הנוכחות שלו. את הרוח שלו, את העוצמה, את הדרך. איציק היה קצין מיוחד שתמיד ראה את השוטרים לנגד עיניו. הוא לא הזמין פקודים לשיחה בלשכה שלו – הוא פשוט היה מגיע אליהם ומדבר איתם".
סיפורם של איציק וטלי החל כשהייתה בת 14 וחצי. איציק פנה לאחיה בבקשה להכיר את אחותו. בתחילה טלי אמרה שהיא לא מעוניינת בחבר, אך איציק הבטיח לה "את לא תצטערי, תצאי איתי".
באותה שבת נוראה, כשנשמעו נביחות הכלבים בביתם כתוצאה מהירי הרקטי, הייתה זו טלי שהתעוררה והעירה את איציק. הוא לבש מדים ויצא עם בתו ליאל, לוחמת מג"ב, לתחנת שגב שלום. לאחר התארגנות קצרה, יצא עם שוטרים נוספים ברכב קרקל ממוגן לאופקים – שם ניהלו קרב עם מחבלים. משם המשיכו לאזורי הטבח, חילצו אזרחים ושוטרים – עד שנאלצו להחליף רכב. בסביבות השעה 12:00 נכנסו לקיבוץ רעים – שם נפגע הרכב מטיל RPG. איציק נהרג במקום, יחד עם סמל בכיר יקיר בלוכמן. שני שוטרים נוספים נפצעו קשה.
סגן-ניצב ברוך הוניג, מפקד תחנת ערוער, שאליה התגייסה טלי, אמר השבוע במהלך הטקס: "זו גאווה גדולה שבימים שבהם תחנת ערוער מנהלת מלחמה בעבריינות, בוחרת טלי להתנדב לשורות המשטרה ולקחת חלק במאמץ המבצעי למען ביטחון תושבי הנגב. מרחב הנגב, שהיה ביתו של איציק במשך שנים רבות, יהפוך לבית גם עבור טלי. התקומה האישית שלה היא גם תקומתה של המשטרה".
