תשע שנים אחרי שסרטן הקצר "אנה" זכה בתחרות של סרטי הסטודנטים בפסטיבל קאן, חוזרות הבמאית אור סיני והשחקנית יבגניה דודינה לריביירה הצרפתית. שיתוף הפעולה החדש שלהן, הסרט "מאמא", יתמודד בחודש הבא בקאן על פרס מצלמת הזהב, המוענק לסרט הביכורים הארוך הטוב ביותר.
"אני מתרגשת ושמחה לחזור לקאן", אומרת דודינה. "לפני תשע שנים הייתי שם עם שני סרטים, 'אנה' ו'שבוע ויום', ושניהם זכו בפרסים, כך שקאן הוא הזיכרון הכי יפה שיש".
שלי אלוני, הסוכנת של דודינה, סבורה ש"יבגניה היא סוג של קמע – מביאה מזל לסרטים ישראליים". ואכן, בתקופה הטעונה הנוכחית, שבה פסטיבלים בינלאומיים נמנעים מלהציג תוצרת כחול-לבן, מוקרנים שני סרטים בכיכובה בפסטיבלים יוקרתיים: "בתים" הוקרן בברלין, ו"מאמא" מגיע בקאן.
דודינה לא חוששת שההקרנה של "מאמא" תלווה במחאות ובהפגנות אנטי-ישראליות. "אני לא חוששת מכלום", היא אומרת, "אבל אני נוסעת לקאן בהרגשה חצויה: מצד אחד, גאווה ושמחה על כך שעדיין, למרות הכל, רואים את היצירה שלנו בעולם; מצד שני, אני טסה עם מועקה. עד שיחזירו את כל החטופים והחטופות, עד שיפסיקו ליפול חיילים, עד שיפסיקו למות אנשים, עד שתיגמר המלחמה, עד שייגמר הפילוג – המועקה הזאת לא תעבור".
ב"מאמא", שאותו הפיקה עדי בר-יוסף, היא משחקת אישה פולנייה שמנהלת בית בקיסריה כדי לפרנס את משפחתה, שנשארה בכפר בפולין. את בעלת הבית משחקת חלי גולדנברג. "בשלב מסוים הדמות שלי נוסעת לבקר בכפר בפולין ומגלה שהחיים לא נראים כמו שהיא תיכננה", אומרת דודינה. "זו דמות מורכבת, שלקח לנו הרבה זמן לפצח אותה".
דודינה זוכה עכשיו לשבחים רבים על ההצגה החדשה בכיכובה, "נשמות" בתיאטרון גשר, שאותה ביים איתי טיראן, ובקרוב תצא לווינה עם הצגה מצליחה קודמת שלה, "ריצ'רד השלישי", גם היא בבימויו של טיראן. "השהות שלי בקאן תהיה קצרה", היא אומרת, "כי אצטרך לנסוע לווינה, אבל אלה צרות טובות"
