"חזקים ביחד", "רק ביחד ננצח", הסיסמאות האלו מלוות אותנו בכל פינה מאז 7 באוקטובר. אבל בשיחות אישיות ובדיונים הציבוריים ניכרת גם עייפות מסוימת וטינה כלפי שיח האחדות, שנתפס כריק מתוכן או ככלי להסתרת מחלוקות עמוקות. לכן לא מספיק לדבר על אחדות, וצריך גם להגדיר באיזו אחדות מדובר.
אחדות אמיתית מתחילה בשוויון בנטל. כאב לבנים המשרתים בצה"ל, אני עד לכך שבשדה הקרב ובבתי הקברות הצבאיים אין הבדלי מגזרים. אין ימין ושמאל, דתיים וחילוניים. הלוחמים צריכים להישען זה על זה, והמשפחות השכולות חולקות כאב משותף. בדיוק בשל כך, חברה מאוחדת אינה יכולה להתקיים כאשר חלק מהציבור נושא בנטל הביטחוני וחלק פטור ממנו. אחדות אמיתית משמעה שכל המגזרים לוקחים חלק במאמץ הלאומי, כל אחד בדרכו, לפי אורחות חייו ויכולותיו, מתוך מחויבות ואחריות הדדית. זוהי לא רק שאלה של צדק חברתי, אלא תנאי הכרחי לחוסן לאומי.
מוסדות מדינה חזקים ומאוזנים הם הבסיס השני לאחדות אמיתית. מוסדות אלה צריכים לשרת את כלל הציבור ולא קבוצה או אידיאולוגיה מסוימת. מערכת איזונים ובלמים אינה מותרות, היא חיונית כדי שכל אזרח ירגיש שהמדינה שייכת גם לו, ללא קשר לדעותיו הפוליטיות. בהקשר הזה, רפורמה שתהפוך את המוסדות שלנו לטובים וייצוגיים יותר היא לא דבר רע, אבל רפורמה שמלווה בשיח של חיסול היריבים היא לא באמת רפורמה.
אחדות היא שיתוף פעולה בין ארגונים ומגזרים, שיח של שילוב ידיים ולא של תחרות על קרדיטים. שלושה עשורים של עשייה חברתית לימדו אותי את כוחה של החברה האזרחית ואת חשיבותה של שותפות בין-מגזרית. במציאות של אחרי 7 באוקטובר, אנחנו חייבים חברה אזרחית חזקה.
אחדות אמיתית איננה אפשרית ללא שיח מכבד. דמוקרטיה בריאה מאפשרת ואף מעודדת מחלוקת, אך דורשת כבוד הדדי ונכונות להקשיב. על מנהיגים ונבחרי ציבור מוטלת אחריות מיוחדת לגשר על פערים במקום להעמיק אותם. הקיטוב בחברה הישראלית אינו גזרת גורל — הוא תוצאה של בחירות שעשינו כחברה, ואפשר לבחור אחרת. שיח כזה חשוב במיוחד בימי מלחמה.
כהורה ששולח את ילדיו לחזית, אני חייב לדעת שהחלטות הרות גורל מתקבלות בשיקול דעת, באחריות ולטובת כלל אזרחי ישראל וכאזרח, שהמדינה לא משאירה איש מאחור. אם לא נשיב את כל החטופים הביתה, הסולידריות הישראלית תספוג מכה אנושה, ושיח האחדות ייראה ריק ומזויף.
האחדות האמיתית שישראל זקוקה לה היום חייבת לבוא לידי ביטוי גם במעשים. אנחנו זקוקים לחקירה של אירועי 7 באוקטובר שתזכה לאמון כל חלקי החברה ותהיה נקודת מפנה בשיקום האמון הציבורי. אנחנו זקוקים למסלולי שירות מגוונים שיאפשרו לכל מגזר לתרום את חלקו, גם אם בדרכו הייחודית. אנחנו צריכים לחזק את החברה הישראלית ולהעמיק את שיתופי הפעולה בין הממשלה, המגזר העסקי והחברה האזרחית, עם דגש מיוחד על שיקום יישובי העוטף והצפון. אנחנו צריכים להקים פורומים למפגש בין כל חלקי החברה הישראלית, שיגשרו על פערים, יתמודדו עם השיח הרעיל ברשתות וברחובות, ויהוו מסגרת לדיון בסוגיות שמפלגות אותנו.
אחדות היא לא רק סיסמה. היא תחושה עמוקה של שותפות גורל, תוך הבנה שאיש מאיתנו לא ייעלם, ואף צד לא ישיג ניצחון מוחלט. אין אתגר שחברה ישראלית מאוחדת באמת אינה יכולה להתגבר עליו. אחדות שאינה מחיקת ההבדלים בינינו, אלא מכירה בערך של כל חלקי הפסיפס הישראלי היא הבסיס לחברה צודקת, חזקה ומשגשגת.
אחדות היא לא סיסמה. היא שותפות גורל, תוך הבנה שאף צד לא ישיג ניצחון מוחלט
