נהוג להספיד את ז'אנר הקומדיה בערך פעמיים בשבוע. אומרים שאף אחד כבר לא רוצה לראות, שזה לא מתאים לבינג', שאי-אפשר לצחוק על כלום בלי לפגוע במישהו. כולם טועים. פשוט החליטו בשבילנו שאנחנו לא רוצים לצחוק.
סת' רוגן מככב בימים אלה ב"הסטודיו" (The Studio), סדרה חדשה באפל TV. שירות הסטרימינג של אפל אולי פחות פופולרי מנטפליקס, אבל כבר הוציא מתחת ידו סדרות מצוינות כמו "ניתוק" ו"שרינקינג" עם ג'ייסון סיגל. ועכשיו גם את הדבר הכי מצחיק שתראו השנה. טוב, לא השנה. הדבר הכי מצחיק שתראו החודש.
"הסטודיו" מביאה את סת' רוגן בשיאו. האמת? הוא מגלם את סת' רוגן. כמו תמיד. אבל זה עובד. הפעם הדמות היא מאט רדיק, מנהל חדש באולפני הקולנוע הפיקטיביים "קונטיננטל", ששם לעצמו מטרה: להוכיח לבוס שלו (בריאן קרנסטון, הלוא הוא וולטר ווייט) שאפשר לעשות הרבה כסף גם מסרטים אמנותיים ולא רק מקומיקס או מעיבודים למשחקי מחשב. כן, הגענו לעידן שבו צריך להילחם כדי לעשות קולנוע שהוא לא פרנצ'ייז. סתם סרט קולנוע שלא ימכור צעצועים. רוגן, כהרגלו, מנסה לפתור את המשבר בדרכים הכי רוגניות שיש, ומשם כמובן מתחילה סדרת הסתבכויות שמובילה אותו עד לעימות עם... מרטין סקורסזה.
וזה בדיוק העניין: סדרה שמציגה את סקורסזה כבר בפרק הראשון לא יכולה להיות סתם. היא או תעוף לשמיים או תתרסק. בינתיים היא עפה. לא ברור מה יש בה יותר – הופעות אורח של אייקונים הוליוודיים או בדיחות, אבל השילוב הזה הוא מה שעושה את "הסטודיו" לכל כך כיפית. זו סדרה עם מודעות עצמית גבוהה, שאולי עוד תיחשב לאפל מה ש"עמק הסיליקון" הייתה ל-HBO.
יש אמנם לא מעט יצירות שעסקו במאחורי הקלעים של הוליווד, אבל "הסטודיו" שונה, כי היא לא באמת על הוליווד. היא על הסת' רוגניות עצמה: כמו ילד שהעבירו אותו ממגרש המשחקים לאולפן ענק ונתנו לו לשחק את אלוהים. רוגן מסביר לכל העולם מה זה "וואן שוט" בשיא הרצינות, כאילו כולנו לא ראינו את אותו שיעור קולנוע בתיכון. שחקן אחר היה נראה פתטי. אצלו זה פשוט מצחיק. הוא יכול להיות ממש מבריק גם אם זה נראה שהוא צועק כל הזמן.
אין רגע מיותר ב"הסטודיו". אין סצנות שנמרחות כדי שתוכל לבדוק את הווטסאפ. אין דמות שלא יורה חמישה פאנצ'ים בשתי דקות. וככל הנראה גם אין כוכב הוליוודי שלא מופיע בה מתישהו. הסדרה פונה גם לחנוני קולנוע וגם למי שנהנים לצחוק עליהם. סת' רוגן מצליח לעשות את מה שלא רבים מצליחים: לקחת את הקול הקולנועי שלו ולהעביר אותו לטלוויזיה בלי לאבד את הקצב. שוב הוא מגלם דמות טובת לב, קצת נאיבית, שרק רוצה להצליח. ושוב — אין לה מושג איך עושים את זה. זה כל כך פשוט, וזה כל כך מצחיק.
הקומדיה בחיים. "הסטודיו" מוכיחה שכל מה שצריך לעשות זה להביא את סת' רוגן.
