שמעון פרנס הוא אחד האחראים לפופולריות הגדולה של המוזיקה היוונית בארץ. הוא השמיע את המוזיקה הזו גם ברשת ג' של קול ישראל, גם בגלי צה"ל וגם בכאן ב' של תאגיד השידור הציבורי, ביתו הנוכחי. תוכניתו "בטברנה", שעלתה לשידור ב-1993, הפכה למוסד, ועכשיו הוא הופך אותה למופע בימתי שיועלה במסגרת פסטיבל מרידיאנו באשדוד באמצע יוני: טברנה יוונית, על חוף הים, עם השחקן מתי סרי ולהקה שתגיע במיוחד מיוון.
"אני שוזר את עצמי בין השירים, בסיפורים ובתרגומים", אומר פרנס. "אנשים אוהבים להתנועע ולשתות לצלילי המוזיקה, אבל לא תמיד הם מבינים מה אומרים השירים, מה עומד מאחוריהם, מה המהות האמיתית. אני מביא את הסיפורים שמאחורי השירים, עם תרגומים".
במקביל, פרנס מחפש בימים אלה בית טלוויזיוני חדש ל"בטברנה". בגל הקאמבקים והאיחודים הנוכחי – מ"זהו זה!" ו"הכבש השישה-עשר" ועד שוקולד מנטה מסטיק ו"לא כולל שירות" – אין ספק שחזרה של "בטברנה" נשמעת אפשרית, ויכולה להצליח. "אני קולט מתי הגעגוע אמיתי ומתי לא", הוא אומר. "אנשים באמת מתגעגעים. הם רוצים שהתוכנית תחזור".
כששואלים אותו על העתיד של המדינה, האופטימיות שלו נעלמת. פרנס מדבר בכאב חד, כמעט אישי, על הקרע החברתי שמאפיין את ישראל בשנים האחרונות. "השסע שנוצר כאן יישאר גם אחרי שהממשלה הזאת תלך", הוא אומר. "זה לא קרע שאפשר לאחות. אני אומר את זה בכאב, כי בעיניי, החטא הקדמון לא התחיל עכשיו. הוא נולד עם הקמת המדינה. כבר כשמפא"י הקימה את המדינה, היו שם הזרעים של המשבר. נשתלו כאן באגים שלא תוקנו, עם הזמן הם התפרצו, ועכשיו מתפוצצים לנו בפרצוף. בנינו פה מדינה מדהימה, מהמרשימות בעולם, אבל אנחנו הולכים ומתפרקים.
2 צפייה בגלריה
ב"בטברנה", עם חיים משה ויואב יצחק, 2002 . "מוזיקה היא רק מורפיום" | צילום: ג'רמי פלדמן
"הלוואי שאתבדה. הלוואי שהמוזיקה תצליח לאחד אותנו. אבל מוזיקה, בסוף, היא רק משכך כאבים. היא לא תרופה. היא לא פותרת בעיות. היא מורפיום שמרגיע. המחלה נשארת"
