מגפת הקורונה, העיצומים במערכת החינוך ומלחמת 7 באוקטובר הפכו את תהליך ההתבגרות של בני הנוער בישראל למורכב במיוחד. "נפלנו בין הכיסאות", מתאר דרור כהן, תלמיד כיתה י"א מפתח תקווה, את התחושה שמלווה את מרבית בני גילו.
דרור עלה לחטיבת הביניים בשיא הקורונה, כשאת החברויות, הטיולים והשגרה החליפו סגרים, למידה בזום ובידוד חברתי. כשעלה לתיכון הגיעו העיצומים, ואחריהם המלחמה. "יש לי חברים שמשרתים בעזה, הורים במילואים, חבר שבן דוד שלו חטוף יותר משנה וחצי", הוא אומר. "תוך כדי מתכונת שהייתה לי השבוע הייתה אזעקה והיינו צריכים לצאת לממ"ד. אי אפשר להתרכז ככה".
כשהוא מסתכל על אחיו הקטן ועל החניכים שלו בתנועת הנוער, דרור מבין שהפערים רק מעמיקים. "ילדים שהיו בכיתה א' בקורונה למדו קרוא וכתוב דרך הזום", הוא אומר. הטענות שלו לא מופנות למורים. "אנחנו אוהבים אותם. הם נקודת האור שלנו בכל השנים האלה. הם שם בשבילנו הרבה מעבר לפן הלימודי. אבל כל פעם מחדש אין לנו יציבות במערכת. תהליך ההתבגרות שלנו היה די דפוק, אנחנו צריכים את היציבות הזאת".
יהונתן בורגר מתל-אביב-יפו, תלמיד כיתה ז' בתיכון שמיר, תומך במאבק של המורים נגד הקיצוץ בשכרם "המורים משקיעים ונותנים, ואני חושב שזו טעות לקחת מהם כסף", הוא מסביר. הם מחנכים את דור העתיד של המדינה וצריך להחזיר להם על ההשקעה שלהם. אז זה בסדר שקצת אין לימודים. אני מרגיש שעכשיו זה כמו שיעור לחיים. יותר חשוב לתמוך במורים ולהראות שהמאבק שלהם מוצדק".
גם הוא נאלץ להתרגל לשגרת לימודים בזמן מלחמה. "בהתחלה לא הלכנו לבית הספר והיינו בחוסר ודאות ובלחץ. עכשיו אם יש אזעקה אנחנו פשוט הולכים לממ"ד, מחכים עשר דקות וממשיכים בשיעור. זה עצוב שהתרגלנו לזה, אבל קשה להיות דרוך כל הזמן. מגיע לנו רוגע", אומר יהונתן, ונזכר בתקופת הקורונה שאותה חווה כשהיה בכיתה ג'. "היינו הרבה זמן בבית, למדנו בזום והתחלנו לאבד את זה. גם כשהגענו היינו רק חצי כיתה. היה קשה לא להיות עם כל החברים. התגעגעתי מאוד לשגרה.
"אני חושב שהדור שלי מפסיד הרבה דברים. אנחנו מפסידים מציאות נורמלית ושגרה. הכי קשה עבורי זה הזמן של המלחמה. הלחץ והמחשבות על החיילים וגם על החטופים. הראש לא במקום הנכון כל הזמן. אני רוצה שיהיה פה טוב במדינה שלנו, אבל המדינה צריכה להתאפס על עצמה. אנחנו צריכים לעבור את זה ביחד. ושהחטופים יחזרו".
אמו דנה מחזקת את דבריו: "המורים מחנכים את דור העתיד, הדבר הכי יקר שלנו. אז ימי השביתה האלה הם שיעור חשוב באזרחות, במיוחד עם מה שקורה במדינה. המגזר של החינוך הוא האחרון שצריך לקצץ ממנו. כמו שיהונתן אמר, אין לנו ארץ אחרת וצריך לדאוג לעתיד שלה, שתמשיך להיות מדינה קטנה ומאוד מוצלחת".
