המלחמה נמשכת, הכלכלה מתרסקת והחינוך מתמוטט, אבל 'הבוזגלוס' לעולם נשארים. הנה, בלי ששמנו לב, הם הפכו מעניין פנימי של חובבי כדורגל למשפחת הטראש הראשונה של ישראל (והתחרות לא הייתה פשוטה): הפרצופים שלהם מרוחים על קמפיינים, הם זוכים למאות אלפי עוקבים ועוקבות ברשתות, ובקרוב יחזרו עם עונה תשיעית (!) בריאליטי שלהם, שמשודר ב-yes. הצלחה מטורפת, ודאי במונחי הטלוויזיה הישראלית. חלק מהעונה יוקדש לאירוע שמסמן סופית את הכיבוש: 'בוזגלוס - הקרב על הירושה', סרט קולנוע בכיכובם שיעלה בסתיו.
העלילה לוקחת את כל המשפחה להונגריה, בעקבות ירושה עצומה שקיבלו מקרוב מסתורי. ממש בדומה ל'מרוסקים' של 'גולסטאר', ששיכפלה את הצלחת הסדרה לקולנוע, גם את הסרט הזה מפיק משה אדרי וגם הוא צפוי ללעוג בעיקר לפערי התרבות מול המקומיים. אבל הדמיון המרכזי טמון דווקא במשמעות היצירות: שתיהן מהוות טעימות ממה שמכינה לנו רפורמת הקולנוע של השר מיקי זוהר, שמתעדפת להיטים מסחריים. ואיזה להיט יכול להיות בטוח יותר מאשר סרט המבוסס על דוקו ריאליטי מצליח? אז תתרגלו, ככה זה הולך להיראות.
סוד ההצלחה של שתי התוכניות האלו, 'גולסטאר' ו'הבוזגלוס', טמון בחך הישראלי והוא, מה לעשות, אוהב כדורגל - המקום שבו החוקים ברורים, כלומר החוקים שאומרים שכדורגלנים עושים מיליונים וזוכים בבנות הכי שוות. בין שלל הסערות, הטילים, השריפות, השביתות - אה, והחטופים כמעט שכחנו - אפשר להבין, וגם אולי קשה לשפוט, למה כל כך מנחם אותנו לדעת שהכדור הוא עגול; שכדורגל, בדומה לסרטים קלילים, משחקים 90 דקות ומעבר לפינה קיימת מציאות מקבילה שבה שום דבר לא משתנה, מלבד המשקל של עדי בוזגלו.
