בסופי שבוע הופכת אחוזת מאר-א-לאגו בפלורידה למוקד עלייה לרגל של מקורבים, מלחכי פנכה ואופורטוניסטים. לא כולם זוכים לנשק לנשיא ארה"ב את הטבעת, אבל ג'ון ווייט כן. כמעט 50 שנה אחרי שזכה באוסקר על תפקידו בסרט מחאה פורץ דרך ('השיבה הביתה'), השחקן בן ה-86 עסוק כבר שנים בעיקר בפעילות פרו-טראמפית.
לפני שבועיים הוא בא לבקר והביא איתו תוכנית בשם 'מייק הוליווד גרייט אגיין'. טראמפ אולי שונא את הוליווד, אבל אין דבר שהוא רוצה יותר מאשר שהיא תאהב אותו, ואחרי הפגישה הודיע כי הוא מתכוון להטיל מכסים של מאה אחוז על סרטים שיצולמו מחוץ לארה"ב. התעשייה נכנסה להלם. טום קרוז, שצילם את מרבית סרטי 'משימה בלתי אפשרית' מחוץ לארה"ב, נשאל על כך בסיבוב היח"צ שהוא מקיים עכשיו והגיב כאילו שאלו אותו על הסיינטולוגיה.
הוליווד אכן בבעיה, אבל זה לא בגלל סרטים שמופקים מחוצה לה, אלא כי אנשים לא הולכים לקולנוע. היא עדיין מכניסה הרבה יותר כסף לארה"ב מאשר למדינות אחרות, והמכסים לא יפתרו כלום. אפשר להניח שגם התוכנית הזו תסתיים בשינוי קטן שיאפשר לטראמפ להכריז ניצחון ולעבור לצעצוע הנוצץ הבא. אולם עצם הכוונה עושה להוליווד נזק נוסף בדיוק כשהאפיל הגלובלי שלה שביר גם ככה.
הוליווד תמיד הייתה חלק מהשירות הדיפלומטי של ארה"ב, שלא לומר בורג במכונת הפרופגנדה. הגיבורים שלה, מקפטן אמריקה ועד אית'ן האנט, עפו על מסכי ענק ודיקלמו קלישאות מרגשות שדחפו את תדמית ה-American Exceptionalism, "הייחודיות האמריקאית", המדינה האחת שאי-אפשר בלעדיה, קו ההגנה האחרון מפני תאנוס. העובדה שלתדמית הזו אין ממש גיבוי מאז מלחמת העולם השנייה, לא הפריעה לסיפור: כשמשהו רע קורה, ברוס וויליס יבוא להציל, והוליווד תמיד תדבר אמת מול הכוח.
זה סיפור כה חזק, שתחת כל נשיא בעבר אפשר היה למכור אותו, אבל עכשיו מדובר בתסריט אחד מופרך מדי: לכו תשווקו את אמריקה כשומרת הגלקסיה בזמן שרבים ורבות בארה"ב רואים בטראמפ בתור נבל של מארוול. ואם זוכרים שהריסון פורד היה הנשיא שקירקס את המחבלים מתוך 'אייר פורס 1', ואילו נשיא ארה"ב הנוכחי מקבל 'אייר פורס 1' כמתנה ממדינה תומכת טרור כמו קטאר, אולי כבר עדיף להוריד מסך.
