"צביקה אחי היקר, חזרת אלינו למולדת שכל כך אהבת. אתה נקבר כלוחם שהגן על ארץ ישראל ועל עמנו ונפלת על קידוש השם. אני כל כך גאה בך. אני מבקשת שתהיה מליץ יושר עלינו ותחזק את תפילתנו לקדוש ברוך הוא להשבת כל החטופים, השבויים והנעדרים מכל מלחמות ישראל. 'ושבו בנים לגבולם'".
כך נפרדה ענת כהן מאחיה, רב-סמל צבי (צביקה) פלדמן ז"ל, שנפל בקרב סולטן יעקוב ביוני 1982 והובא אתמול למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון לאחר שבסוף השבוע הושבה גופתו מלב סוריה במבצע מיוחד של המוסד וצה"ל. מאות הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה, בהם ראש המוסד דדי ברנע, ראש אכ"א אלוף דדו בר-כליפא, השר אופיר סופר וח"כ אבי מעוז.
ענת סיפרה על השנים הארוכות שעברו על המשפחה מאז אותו קרב שהתחולל ביומו השישי של מבצע שלום הגליל. "צביקה אחי היקר, כמעט 43 שנה חלפו מאז שיצאת לקרב", אמרה, "כל כך הרבה תקוות היו לנו שאתה עדיין חי. המסע הארוך של חיי כאחות של חייל נעדר התחיל באותו יום שבת כשבאו לגייס את איציק בצו 8, ואתה אמרת לאיציק: 'אל תחשוש מהקרב, יהיה בסדר'. למחרת, אתה צביקה ואני היינו על מדים ונסעו לדרום. אני כחיילת בסדיר, ואתה נקראת למילואים בצאלים.
"היה לי ברור שיעלו אותך צפונה לקרב. כשארזנו את התיקים ראיתי שהכנסת את המפוחית. תמיד אהבת לרקוד, לנגן ולשמח אחרים. לעולם לא אשכח איך אמא רצה אחריך ושאלה: 'צביקה, באיזה שבת?' ואתה ענית: 'אני לא יודע באיזו שבת אשוב'. באותו בוקר הייתי בחרדה, ידעתי שמשהו יתרחש. עניתי לטלפון, צרחתי את נשמתי, 'מה קרה לצביקה?'. היה לי ברור שמדובר בך ויצאתי בריצה החוצה. הסמג"ד אמר לי 'הוא לא נהרג, הוא נעדר'. הדרך מהבסיס הביתה הייתה הדרך הארוכה ביותר בחיים שלי. רצו לשחרר אותי מהשירות כי זה כל כך מקובל ואני לא הסכמתי והמשכתי לשרת עד היום האחרון. רציתי שתהיה גאה בי".
האחים יצחק ושלמה קראו יחד קדיש. שלמה אמר בבכי: "אני זוכר שהיית בצבא והייתי מחכה שתחזור הביתה. אני זוכר שהייתי רואה את האוטובוס ורץ אליך באהבה גדולה. תמיד דאגת שלא יהיה לי חוסר בכלום, היום אנחנו מגשימים את הצוואה של אמא ז"ל שאמרה בראש צלול שלא נוותר עד שתחזור הביתה. אני מודה לראש הממשלה ולכל מי שעסק בדבר הקדוש הזה, להביא אותך לישראל. תנוח על משכבך בשלום אח יקר".
אחריו דיבר האח יצחק, שפנה למשפחות החטופים: "אל תתייאשו, כל יום אני מתפלל למענכן על יקיריכן. אם אנחנו לא התייאשנו - גם אתם אחיי ואחיותיי אל תתייאשו".
מפקד חטיבת הראל, אלוף-משנה איתמר מיכאלי, ספד: "זה מעגל משפחתי ולאומי שנסגר. במלחמת שלום הגליל צביקה יצא לקול הפקודה 'הנני' לאדמת לבנון כדי להבטיח את ביטחון יישובי הצפון. אז, כמו היום, הוא הבין שללא כוח לוחם שנכון להגנה על המדינה גם במחיר חייו - אין חיים עבור הדורות הבאים בישראל. את השליחות והנכונות להקרבה ינק צביקה בבית שבו גדל. החזרת גופתו היא מסר וצוואה למחויבותנו חוצת הדורות. עת חטיבת הראל מגייסת את לוחמיה, אנו זוכרים את מורשתם של אחינו הגדולים ובהם צביקה ז"ל".
