אל"ם שירן חשאי לוי, מי שהייתה רע"ן עורף בפיקוד המרכז וגם האחראית להכנת הרשויות המקומיות באיו"ש למצבי חירום בתחומי ההתגוננות, היא היום "מפקדת המכללה הלאומית לאיתנות ישראלית". על פניו, תיאור תפקיד שיכול להיתפס גם כסוג של סיסמה, עד שמדברים עם מי שנושאת אותו ומגלים שמדובר לגמרי בעשייה בוערת ויומיומית, שנוגעת לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
1 צפייה בגלריה
yk14371561
yk14371561
צילום: דו"צ
מה כולל התפקיד?
"המכללה היא מרכז הדרכה שבו אנחנו מלמדים גופים שונים בעורף איך להתנהל בחירום. מגיעים ללמוד אצלנו בעלי התפקידים ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה שאמונים על התנהלות בחירום, ואנחנו מכשירים אותם ומעניקים להם כלים להתמודדות אפקטיבית וקבלת החלטות מתוך חוסן במצבים של חירום וחוסר ודאות, בהם מצבי מלחמה, מגפה, רעידת אדמה, שריפות ועוד", אומרת אל"ם חשאי לוי, ולנוכח מה שעברנו ושאנחנו עוברים בחמש השנים האחרונות, אפשר להבין שידיה מלאות עבודה.
ומה עשית בפועל כשהיית רע"ן עורף בפיקוד המרכז?
"ניהלתי את הדרך שבה אימנו את הרשויות המקומיות למתן מענה בחירום. כשמדובר ברשויות ביהודה ושומרון, אלה אזורים שמטבע הדברים מתמודדים יותר עם מצבים של פח"ע וטרור".
איך אפשר לדבר על חוסן ועל ניהול מתוך מנהיגות בזמן שהחברה שלנו כל כך שסועה ושבורה?
"בהכשרות במכללה אנחנו לא פוגשים את האזרח, אלא את המנהלים ברשויות ובמשרדי הממשלה שמקבלים מאיתנו כלים להתנהלות אפקטיבית בקהילה בזמן חירום. יש בעלי תפקידים שעשו אצלנו הכשרות עוד לפני המלחמה, ובזמן המלחמה אומרים לנו עד כמה הכלים שרכשו סייעו ועדיין מסייעים להם לתת מענה בזמן חירום. כאשר הרשות המקומית, שהיא הגוף המיידי שהאזרח פוגש, יודעת לתת את המענה בזמן חירום, זה מאפשר לצה"ל להתעסק בלחימה", אומרת חשאי לוי.
הדוגמאות שהיא נותנת הן למשל היכולת לגייס מתוך הקהילה מתנדבים לשעת חירום, הענקת סיוע לתושבים בעלי מוגבלויות, הפעלת מוקד שמביא מהשטח את בקשות התושבים, העברת הנחיות ודברור של הוראות הצבא והמערכת לתושבים, יצירת מוכנות של בעלי תפקידים בשטח – לדוגמה הכשרת מתנדבים, בהם גם תלמידי תיכון, לפעולות הדורשות חילוץ ועוד.
יש נושאים שבהם ישראל לא מוכנה לחירום?
"על השאלה הזו אני מעדיפה לא לענות משיקולים ביטחוניים, אבל אני כן אומר שאנחנו כל הזמן לומדים ומשתפרים. למשל, בתחילת המלחמה ירדתי לשטח ונסעתי גם לרשויות בצפון וגם למלונות המפונים, כדי לפגוש את הצרכים שהשתנו בשטח, ללמוד, לדבר את המציאות שחווינו, לראות את האתגרים עין בעין ולהביא את הפתרונות הכי נכונים".
ובעקבות זאת עשיתם שינויים בהכשרות?
"בהחלט. עשינו המון שינויים שנכנסו לתוכנית ההכשרות שלנו באופן מיידי. אגב, התאמות אנחנו עושים גם בשגרה, אבל ברור שבמלחמה זה בא לידי ביטוי ביתר שאת. אנחנו תמיד משתפרים ולומדים".
מה למשל למדתם ושיניתם תוך כדי למלחמה?
"למשל, במלחמה הבנו שיש פער של הכשרות וכשירות אצל בעלי תפקידים ברשויות בצפון, ופשוט הבאנו את ההכשרות שלנו אליהם. פתחנו מוקד בעכו, והתאמנו והנגשנו את ההכשרות שלנו למקום. זה חלק מלמידה והתפתחות שאנחנו עושים תוך כדי תנועה".
מה הכי קשה לך בעבודה ומה הכי מספק אותך?
"בשירות צבאי יש לא מעט אתגרים בתפקידים השונים. המטרה שלנו היא לאמן ולהכשיר את גורמי הביצוע בשטח בצורה שהכי מדמה את המציאות המאתגרת והמשתנה שניפגש איתה במצבי החירום. הסיפוק מגיע כאשר אנחנו מקבלים פידבק שההתנהלות שלנו משפיעה על המענה במרחב האזרחי. כאשר אנחנו רואים שמי שיצאו מאימונים אצלנו וחזרו לקהילה קיבלו ידע, כלים וסדרי פעולות שהם משתמשים בהם בשטח, ומעניקים לציבור מענה מיידי ומתאים".
היא בת 43, בעלת תואר ראשון במדעי החברה ותואר שני בהתמודדות עם מצבי חירום, נשואה ליוגב, עורך דין במקצועו. הם הורים לשלושה בנים בגילים 9-14, גרים באליכין, ליד חדרה, שם שירן נולדה וגדלה. הילדים שלה, היא מספרת בגאווה, רגילים לכך שאמא לא נמצאת הרבה בבית ולפעמים לא נמצאת בכלל. "הילדים גדלו לתוך זה שאמא בצבא ומבינים שאני עושה משהו שהוא חשוב למען המדינה. כשהם מתבוננים בי אני יודעת שהם מקבלים ערכים של התמדה, אחריות, עבודה קשה, וגם את ההבנה שאפשר לשלב הכל, ושאישה יכולה להיות הכל, גם אמא בבית וגם מפקדת בצבא – ולהיות טובה בכל העולמות", היא אומרת את מה שאמור להיות ברור מאליו.
"לשמחתנו, וזה מאוד חשוב, היום רואים יותר נשים גם בתפקידים בכירים בצה"ל", היא מוסיפה, "בשנה הזו ראינו נשים לוחמות, מתמרנות, בתפקידים בכירים במטה, ויש סיפורי הצלחה שמוכיחים כי נשים יכולות להיות מובילות בכל התחומים ולהשפיע. נכון שלהחזיק קריירה ובית זה תמיד מאתגר, אבל אין תפקיד שנשים לא יכולות להגיע אליו, וזה חשוב גם כדי להביא לשולחן מקבלי ההחלטות נקודות מבט מגוונות".
יוגב, בן הזוג שלה, שירת במהלך המלחמה במערך הנפגעים של צה"ל, ובחודשים הראשונים בקושי היה בבית, כמו אשתו. עם זאת, הוא הקפיד להיות בו יותר ממנה, כדי לתת לה את החופש להתמסר לתפקיד. "בלי התמיכה של יוגב לאורך הדרך וההבנה ההדדית שיש לשנינו בנוגע לחשיבות השירות שלי, לא הייתי מצליחה להגיע לאן שהגעתי בצבא. אבל יוגב בהחלט שותף. לצד שירות המילואים המשמעותי והעבודה התובענית שלו הוא גם החזיק את הבית, עשה הכל במקביל. למזלנו יש לנו גם הרבה תמיכה של המשפחה המורחבת, ויכולנו להשתמש בכל הכלים כדי לשלב קריירה ומשפחה. ככלל, הדבר שהכי עוזר לפתח חוסן אלה מעגלי תמיכה של משפחה ואנשים קרובים. כשאני יודעת שהכל בסדר עם הילדים ושיוגב הוא עוגן יציב בצד השני – אני רגועה ויכולה להתפנות ולהתעסק באתגרים שיש לי במסגרת התפקיד. זה נותן לי כוח".