"הכל בחיים שלי הכין אותי ל-7 באוקטובר, אבל שום דבר לא הכין אותי ל-7 באוקטובר" – כך אומרת סא"ל (במיל') דגנית סנקר-לנגה, שבימים אלה מסיימת את תפקידה כראש מערך אדם וקהילה במינהלת תקומה לשיקום העוטף. בשנה וחצי האחרונות היא בנתה ותיכננה את שיקום חבל הארץ בתחומי בריאות, חינוך, ספורט, תרבות, דת, קהילה, צעירים, השכלה גבוהה ורווחה, וחלשה על תקציב של יותר מארבעה מיליארד שקל. "הגעתי לתפקיד הזה מוכנה מאוד, אחרי 24 שנים בצה"ל, כך שמלחמות היו חלק מהחיים שלי", היא אומרת. את עבודתה הקפידה לעשות בשיתוף עם מנהלי המועצות והקהילות, עם התושבים ועם גופים אזרחיים שהציגו לה את הצרכים שלהם. "נפגשנו עם מכוני מחקר ועם מומחים שעסקו במצבי חירום אסוניים בארץ ובעולם ובחנו מה הם העקרונות שלאורם צריך לנהל את המאמץ הזה", היא אומרת ומעידה שניסיונה ארוך השנים באגף כוח האדם בצה"ל, שם היא עדיין עושה מילואים, וגם כמנכ"לית משרד העלייה והקליטה, עזר לה לעמוד בשליחות שהטיל עליה משה אדרי, ראש מינהלת תקומה.
"שבוע לתוך המלחמה שלחו אותי להתייצב אצל אדרי", היא מספרת, "נתנו נ"צ באיזה מקום בחולות ביבנה. מהרגע הראשון התקבצה שם סיירת של אנשים שהגיעה מכל מיני תפקידים ורקעים. כולנו הרגשנו שאנחנו בשליחות סטארטאפיסטית, חלק ממפעל ציוני שדרכו עוד לא ברורה, אבל שצריך להתבסס על חמלה, סובלנות וגמישות מחשבתית – כי הזוועות והטראומה הובילו לשבירת האמון בין המדינה לתושבים, ואת האמון הזה חובה לתקן".
איך? האמון ממשיך להישבר.
"שיקום האמון ושיקום העוטף הם אולי האתגרים הגדולים ביותר שהמדינה חוותה והמבחן האמיתי של הציונות בעידן שלנו, וכל עוד זה לא יקרה – אין תקומה למדינה, ממש כשם שרק חזרת החטופים תוביל לשיקום ולתקווה בתוך הקהילות ובמעגלים נוספים", היא טוענת.
בתחילת הדרך היו טענות כלפי תפקוד המינהלת, אבל כיום תושבי העוטף מלאים שבחים על התפקוד ועל הקשב לצורכיהם. סנקר-לנגה אומרת ש"זה ברור, כי יצירת אמון היא תהליך שלוקח זמן. אנחנו יושבים עם התושבים, שומעים תגובות, חוטפים ביקורת – ומתקנים. גם היום לא הכל מושלם, אבל אני מאמינה שהצלחנו לייצר מסילות רחבות של אמון. שילבנו את האזרחים בתוך התהליך. הבנו שזה משולש של רשות מקומית, קהילה ותקומה, ולכן החלטנו שבכל שיחה התושבים, הם יהיו אלה שידברו ראשונים – הם יפתחו והם יסכמו. הוכנה פה תוכנית אסטרטגית חמש-שנתית, עם דרך מסודרת לשקם את העוטף ולהביא למצב שבסוף נצא עם חבל ארץ משגשג, טוב יותר, איכותי ופורח יותר ממה שהיה לפני 7 באוקטובר".
איך מתכנסים לתוך תוכנית חמש-שנתית כשכבר עברה שנה וחצי והמלחמה לא נראית לפני סיום?
"שאלה מצוינת. אמנם עברה שנה וחצי, אבל היום 90 אחוז מהתושבים נמצאים בביתם ועטופים בתוכניות שהקמנו. גם מי שעדיין נמצאים מחוץ לחבל עטופים, בין אם זה בפתרונות ביניים ובין אם בבתים שלהם. חזרו לעוטף 55 אלף איש מתוך 64 אלף, שזה המספר המקורי שהיו שם ב-6 באוקטובר".
ועדיין, בעוטף לא ישנים טוב בלילה כי יש הפגזות עצימות של צה"ל.
"לעניין הביטחון למינהלת תקומה אין השפעה, אבל אנחנו בהחלט ערים לרעשי המלחמה ויודעים שהם מונעים מהתושבים להשתקם. לכן נכנסנו עם תוכניות שעוסקות בהרחבת מנעד שירותי החוסן בבתי הספר. אנחנו משקיעים 13,500 שקל בכל תלמיד בעוטף, והם מקבלים מענים רגשיים וטיפוליים. בנוסף, אנחנו מטפלים בצמצום פערים לימודיים, בפיתוח סגלים חינוכיים שמתמודדים עם כיתות שילדים לא שבו אליהן, או שיש בהן כאלה שסובלים מבעיות וקשיים. יצאנו בתוכנית תמריצים לעובדים הסוציאליים של החבל, כי האתגרים שלהם גבוהים. בנינו באשכול מרפאה לבריאות הנפש, ויש פסיכיאטר ופסיכיאטר ילדים במקום. אנחנו גם מביאים רופאים עולים שעוברים לגור ולעבוד כאן, וגם זה מגביר חוסן. גם את דרכי הלמידה אנחנו מתאימים למצב בעזרת חממות לימוד. בשדות נגב הקמנו מטבח לימודי, התלמידים לומדים שם לבשל – וכל הפעילות נעשית באנגלית. כך, במהלך הבישול הם לומדים גם אנגלית וגם חשבון – לשקול, לחסר, לחבר. ההחלטות והפתרונות מתקבלים ביחד עם ראשי המועצות, שיודעים מה מתאים לאוכלוסיות שלהם. בכלל, החינוך החברתי בקיבוצים חזק מאוד ומייצר יציבות אצל התלמידים, ולכן אנחנו גם מגבירים נוכחות של רכזי צעירים בכל אחת מהקהילות".
לדבריה, "הקהילות יודעות איך הן רוצות לנהל את חיי התרבות והחברה, ואנחנו מייצרים עבורן גמישות וכלים לפי הצרכים הספציפיים. בכל יום אני לומדת דבר חדש מהמנהיגות המקומית. בסוף הם אלה שיעשו את התקומה. יש בנגב המערבי אנשי מופת, והכוח יבוא מהם, מלמטה – מחקלאים שלא עזבו את האדמה שלהם ליום אחד, ממנהיגים צעירים, מאנשים שאופטימיים למרות כל הקושי. אני רואה איך הכוח שלהם מניע את החיים עצמם, וגם המדינה התגייסה מהרגע הראשון".
המדינה ממש לא התגייסה מהרגע הראשון.
"אני אדייק את זה. המינהלת התגייסה מהרגע הראשון. יש במינהלת אנשים חדורי שליחות שמבינים ממשלה ושיודעים את העבודה. עברנו לישון פה, כי יש לנו מחויבות מאוד גדולה לאנשים האלה".
איך משכפלים את המודל בצפון, שכרגע אף אחד לא דואג לו?
"בצפון האתגר גדול יותר, גם כי השטח גדול יותר וגם כי תקופת הפינוי הייתה ארוכה יותר. צריך ללכת על אותם עקרונות עבודה: מהירות, גמישות, שיתוף עם הקהילה, ומכאן יהיה יותר קל לקחת את זה".
התפקיד הבא שלך?
"אני עוד לא יודעת, אבל אני מניחה שכמו תמיד אמצא את עצמי עושה דברים בשביל עם ישראל, הילדים והנכד החדש שנולד לי לפני חודש – צור".
