גם ללא מסדר בוקר מול הראי, אסיף אלקיים יודע שהוא איש של אלף פרצופים. הוא גדל בטבריה כילד בני עקיבא והגיע לכותרות כדובר (של אורן חזן), יועץ פרלמנטרי (לאמיר אוחנה), סופר, פליט ריאליטי ('האח הגדול'), פרזנטור ומעל לכל - רווק בלתי חתין, האקס המיתולוגי של מעיין אדם, וגם קצת של נרקיס. עכשיו, אחרי שנים מתחת לרדאר התקשורתי, הוא מבקש מהציבור לשכוח את רסיסי המידע שפיזר בנדיבות מוגזמת. "ריבוי המקצועות שנבע מחוסר היכולת לבחור, דרש ממני להחליף התנהגויות, בגדים ומשאבים", הוא אומר, "אבל מילד אבוד הפכתי לאיש שמעצב את החיים סביבו, בדמותו. היום אני אותו אדם בקליניקה, בהרצאה, מול לוחמים וגם מול מעריצים. זה ההישג הכי גדול שלי. התבגרות אמיתית".
לקראת גיל 34, הוא מזדהה כמאמן רגשי, סופר שגם מפיק את פסטיבל הסופרים הישראלי השלישי (29-31.5 בנמל יפו) ובן זוגה של שרונה דרעי. "אישה יפה ומיוחדת שגדלה בחברון. היא מנהלת את מוזיאון המוזיקה העברי בירושלים".
חתונה? ילדים?
"בעזרת השם. זו השאיפה".
הם הכירו לפני שלוש שנים באירוע התרמה להלומי קרב. "היא באה מטעם העבודה, אני באתי מטעם העמותה שלי, 'לזרוח', וברגע שראיתי אותה, שלחתי את היחצנית שלי לשאול מי זאת ואחר כך שלחתי לה הודעה. היא בכלל לא ידעה מי אני. היא לא חיה את העולמות האלה. חברות שלה התעלפו כשהיא סיפרה להן מי התחיל איתה".
למה החלטת לשמור אותה בשושו?
"זה יותר בריא. בדייט השלישי הלכנו למחנה יהודה, והיו שם מלא שרצו להצטלם. המשטרה באה להוציא אותנו והיא לקחה את זה קשה. מאז אני מעדיף למנן".
כשמעיין אדם הכריזה על הריונה הראשון, אמרת "לחשוב על מעיין מגדלת ילד עם גבר אחר זה מוות מוחי בשבילי". והיום?
"אני לא חושב על זה, בשבילי אלה חיים אחרים. הייתי בהלוויה של אחותה, מפל, שנרצחה בנובה, אבל לא ניגשתי אליה. אחר כך אמרו לה שהייתי והיא סימסה לי תודה. אנחנו לא בקשר מאז הפרידה".
ועם נרקיס?
"הייתה לנו תקופה קצרה. באתי להשקה של האלבום שלה, הגעתי לפרגן, אבל לא מעבר".
× × ×
ההחלטה להיפרד ממעמד הסלב גמלה באלקיים במשלחת הראשונה של הלומי קרב שהוציא לאפריקה, לפני כארבע שנים. "הגענו לכפר על גבול קניה. מקום עם כמה בתי בוץ, אפילו בלי משאבות מים. לפני שיצאנו לדרך, חתמתי על קמפיין לחברת גלידות וביטלתי אותו בגלל הנסיעה. בלילה האחרון בקניה גיליתי שהקמפיין עלה. בלעדיי, כמובן".
אחרי הסטירה הוא התמקד בסתירה. "הסתכלתי מסביבי על הלומי הקרב שעושים דברים מרשימים, מחיבור כפרים למים וחשמל ועד לשיעורי קריאה לילדים, והרגשתי אושר מזוקק. אני ייסדתי את ארגון 'לזרוח', שמוציא הלומי קרב ומתמודדי נפש לאפריקה כהליך טיפולי באמצעות התנדבות. בזכותי כל זה קורה. באותו הרגע הרגשתי אי-שייכות נוראית לקמפיין. תרבות השפע היא הכל חוץ משפע, היא גורמת לחוש תמיד חוסר כדי שתפתח את הארנק ותקנה. אני מתנגד לתרבות הזאת, ופתאום קלטתי שאני הפרזנטור שלה".
למחרת הוא פיטר את הסוכנת והיחצנית, ובאותה הנשימה מחק מהיומן את כל הקמפיינים שנסגרו מראש. "הפסדתי סכומי עתק, מספרים שלא הכרתי בחיים, ובנוסף, הרגזתי את כל משרדי הפרסום שפירנסו אותי. מאז ועד היום אני עדיין מנסה לייצב את הספינה".
איך אתה עושה את זה?
"הפכתי את הקליניקה למרכז חיי וכחלק מזה גם נעלמתי מהרשת. קמפיין לקלווין קליין מביא הרבה יותר צפיות מאשר דיאלוג עם הילד הפנימי. אבל אני לא מתקרבן. אני מבין שזו התוצאה של ההחלטה שקיבלתי. לא תמיד נעים לגלות שאתה כבר לא רלוונטי, אבל זה משתלם".
את כל האמור לעיל מספר לי אלקיים דקות ספורות אחרי שעשה כניסה עם אופנוע כבד ונשק ארוך שצמוד אליו. "מאז 7 באוקטובר אני מתנדב במג"ב. כשהייתי לוחם בגולני, נפצעתי והורידו אותי ממילואים, אז אני מתנדב בכיתת הכוננות של נווה ימין. בחודשים הראשונים של המלחמה נאלצתי להגיע עם הנשק אפילו לקליניקה, שבה אני פוגש בעיקר גברים".
אתה מורשה לטפל?
"אני לא קורא לעצמי מטפל, בגלל שלא עשיתי את התואר הנכון. בצניעות אני קורא לעצמי מאמן, עשיתי כמה קורסים. אני לא שואף לעבד איתם חוויות לחימה. אני מתמקד במה שטוב בחיים שלהם ומנסה לייצר חוויות חיוביות".
את הזיקה להלומי קרב הוא מביא מהבית. "אני בן לאבא פוסט-טראומטי מיום כיפור. עד שנכנסתי לבית 'האח' היו לי המון כעסים מהילדות. מפאת כבודו אני מעדיף לא להרחיב, אבל היה לא קל. יצאתי מהבית בהחלטה לשנות את הקשר שבינינו. מאז, אבא משמעותי בחיי".
במסגרת תפקידיו בכנסת, אלקיים לא חשש להביע את דעותיו הפוליטיות. דווקא מאז תחילת הבלגן סביב הרפורמה המשפטית, הוא מעדיף לשמור אותן לעצמו. "הקרע שנוצר בעם מכאיב לי. המרחב הציבורי לא מאפשר דיאלוג. אני מעדיף לדבר על נושאים שבעיניי יותר חשובים, כמו להפיץ אהבה בעולם. יש לי מלא מה לומר שאני לא אומר, מפני שאני לא מספיק חזק בשביל לספוג את האש שאחטוף מכל הכיוונים".
× × ×
בספרו החמישי, שעדיין בתנור, אלקיים זונח את הסיפורים הקצרים שמזוהים איתו. "זה רומן תודעה שמטרתו לטלטל לקורא דברים בסיסיים שהוא מבין על המציאות. הקורא יישאר ריק מכל מה שידע ויתחיל להסתכל בצורה אחרת על החיים".
בינתיים הוא חי ונושם את פסטיבל הסופרים הישראלי השלישי בנמל יפו, שהוא יזם ומפיק עם חברו הטוב, "סופר שרץ ברשת עם השם 'תה'. הגענו יחד לירידי ספרים וראינו שאצלנו יש תורים יפים, ברוך השם, מפני שאנחנו עובדים בסושיאל, אבל לרוב הסופרים אין אינסטגרם והדוכנים שלהם ריקים. אנחנו יודעים שמשלמים על דוכן סכומי עתק, לכן יצרנו יריד ספרים עצמאיים, שמעמיד את הסופר במרכז. אצלנו לא רק שהסופר לא משלם, הוא מקבל מאיתנו שילוט ואני עוזר לו בשיווק ברשת".
לצד מאות סופרים שייקחו חלק, יש בפסטיבל גם רשימת מרצים ארוכה, שכוללת את אשכול נבו, רוני סומק וישי שריד, ולצידם סופרים דתיים שיצאו מהארון, נשות מילואימניקים, קצינים במילואים וניצולת שואה.
אז עכשיו יש לך סיבה לחזור לעמוד מול המצלמה?
"כבר חתמתי על קמפיין לאופנועים. קמפיין אחד זה כמו חודש עבודה. בעבר עשיתי ארבעה כאלה ביום. היום יותר חשוב לי להתחיל את הבוקר במדיטציה".
