גדי היקר והאהוב היה חבר אמת. מעבר להיותו כוכב כדורגל, הוא היה בן אדם שמחבר אנשים בצניעות ובביישנות שלו, עם החיוך המקסים וההומור הבלתי נגמר בכל סיטואציה. קשה לי לדבר עליו בלשון עבר, זה לא נתפס ואכזרי. ההיכרות שלנו התחילה בזימון הבכורה שלו לנבחרת, ואחרי זמן קצר הוא חתם בבית"ר ירושלים - וכל המועדון התאהב בו מיידית. עברנו עונה מלאה בחוויות, ושם בעצם הוא עשה את הפריצה המקצועית שלו. גם כששיחק וגם כשלא שיחק תמיד ידע לכבד את החברים ואת הסובבים אותו, תמיד בחיוך שובב ומדליק, תמיד מפזר אהבה לכולם. אחרי שעבר לארה"ב נשארנו בקשר ובכל צומת דרכים שלו היינו מדברים ומתייעצים. לפעמים הייתי אומר לו: תעלה משהו ברשתות, תדבר יותר, הלוואי שכולם יראו ויכירו איזה קסם אתה.
גדי אהב את המשפחה שלו ולשחק כדורגל בפשטות, כמו פעם. כוכב של המשחק, קונצנזוס על המגרש ובעיקר מחוצה לו. אין אוהד, שחקן או אדם שקשור לכדורגל שלא נפל בקסמיו והתאהב בו.
הלב מסרב להאמין, הכל קשה ואין אוויר בימים האלה. לפני שבוע וחצי ביקרתי אותו בבית החולים רמב"ם, ישבנו בחדר, דיברנו טיפה, צחקנו. הוא כבר היה חלש ועייף, אבל כמו תמיד מלא אמונה ושמחת חיים. חשבנו שיהיה לזה סוף שמח, כל העם התאחד בשבילו. הוא הצליח בכוחותיו האחרונים לאחד את כל המדינה, מצפון לדרום, מכבי והפועל. אין בן אדם שלא התפלל והאמין שהוא ייצא מזה.
מחלה ארורה, כואבת ואכזרית קטפה את גדי מוקדם מהצפוי, אבל אני בטוח שהמורשת שלו תישאר לנצח, החיוך, הרוח והצחוק. אבא למופת, בעל מדהים ואיש משפחה מהשורה הראשונה. גדי, אני אוהב אותך וכבר מתגעגע.
