אף אחד מאיתנו לא מחשיב הרג לתחביב. זו אמירה עובדתית. לא רק מוסרית, לא רק משפטית, לא רק הסברתית. זו האמת הפשוטה. אזרחים שנהרגים בשדה הקרב. זה חלק מהתופעה הנוראית הקרויה מלחמה. ההיתר לכך, אגב, לא נקבע בירושלים. הוא הוגדר באמנות ז'נבה. בשפה המשפטית המכובסת זה נקרא "נזק אגבי". וכשזה קורה מולך, זה טרגי.
אבל זה בהחלט לא מספק הנאה. הנתונים, אגב, תומכים באמירה הזאת. יחס ההרג שבין מחבלים ואזרחים במלחמה הנוכחית הוא מהנמוכים בהיסטוריה המודרנית. ולא בכדי. אין פה מקריות. מעבר לאימונים, יש כאן אתוס של קולקטיב. של קבוצת אנשים שסולדת מהתנהלות שמאפיינת את אויביה.
האם זה אומר שטעויות לא יכולות לקרות? בוודאי שהן יכולות. הן מוכרחות לקרות. מלחמות מנוהלות בידי בני אדם. אבל צה"ל הוא צבא חוקר, לומד, בודק. וכשצריך – פועל כפי שמצופה מגוף ביטחוני במדינה דמוקרטית. משפטית, משמעתית, מבצעית. הוא עושה מה שנדרש כדי לוודא שמקרים בעייתיים, אם יקרו, יבטאו את החריג, ולא ייצגו את הכלל. בטח שלא את אלפי הלוחמים שראיתי לאורך מאות ימים במלחמה הנוכחית, או בכמעט 20 שנות המילואים האחרונות שבהן זכיתי לשרת כלוחם. בוודאי שלא את החברים שאראה בקרוב, בצו 8 נוסף – בעוד אתם קוראים מילים אלו, אני בדרכי לעוד סבב, אגב.
מסתבר שגם את המובן מאליו חשוב לציין: הסטנדרט המבצעי שצה"ל מחיל הוא הגבוה בעולם. לא רק כי הרף של הדין הבינלאומי הוא נמוך, ולא משום שמפקדיו מעוניינים להצטייר כיפי נפש. צה"ל עושה זאת משום שיש קשר ישיר בין האופן שבו מדינות מנהלות את המלחמות שלהן – לבין האופן שבו הן מנהלות את החברה שלהן. ואם נהיה ברברים בשדה הקרב – הנורמות האלה יחלחלו לחברה האזרחית שלנו.
זה רלוונטי במיוחד בחברה שהצבא שלה מורכב מאזרחיה, להבדיל ממדינה עם "צבא מקצועי". זו גם הסיבה שב־7 באוקטובר ראינו כל כך הרבה גיבורות וגיבורים, חלק ניכר מהם מאותה חברה אזרחית, מסתערים כדי להציל את הבית שלנו. זה גם אחד ההסברים לכך שהחזרת החטופים היא הדבר החשוב ביותר להמשך הישראליות. כי מפלצות האדם נמצאות בצד השני.
ואחרי שהדברים נכתבו, כדאי לזכור שבמקביל למלחמה הפיזית, המלחמה התודעתית נמשכת. דובר צה"ל, החברה האזרחית, הגורמים הרשמיים – תפקידם יהיה להסביר לעולם שבמדינה שלנו מותר להביע דעות, אבל שלא כל דעה היא בהכרח נכונה. משימתם תהיה לומר שהאופן שבו צה"ל פועל מבצעית עומד בכל קנה מידה בינלאומי. אתגרם יהיה להנגיש את המידע הזה בשלל דרכים, כדי לחצות את "סף הרעש" שבו ניחנה התקשורת הבינלאומית. שליחותם תהיה לשכנע שיש דברים שראוי לדון בהם – כמו אסטרטגיה, מדיניות ארוכת טווח ולגיטימציה בינלאומית. ולצידם, יש דברים שפשוט לא מקימים לכך עילה. תפיסת ההפעלה של צה"ל היא אחד מהם.
עו"ד גדי עזרא הוא מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר, מחבר הספר "11 יום בעזה" ולוחם פעיל במילואים
