על בג"ץ ראש השב"כ. שמעתי את ראש הממשלה מודיע שהממשלה בראשותו תמנה את ראש השב"כ. כדי שלא תהא הפקרות, על הממשלה לפעול לפי פסק דינו של בג"ץ. כבר התבזה במינוי חד־יומי של ראש שב"כ, למען כולנו לא כדאי להיכשל שנית.
על גיוס החרדים. שאלת גיוס בני הציבור החרדי אינה רק שאלה פוליטית. היא שאלה מוסרית בראש ובראשונה, והיא גם שאלה דתית־הלכתית. היכן מצאו מנהיגי הציבור החרדי את העוז להכריע כי דמו של אדם חרדי סמוק משל אדם אחר, בעידן שבו צה"ל נלחם כשיכולותיו מתוחות עד תום? אינני מתיימר לפסוק הלכה, אך כדאי שיעיינו היטב הנוגעים בדבר בפוסקי ההלכה לאורך הדורות, הם לא ימצאו תמיכה אמיתית בהשתמטות. חורה לי מאוד שהנושא נמצא כולו במגרש פוליטי, מה שמחלל את הקודש ומזהם את הדברים, שביסודם הערכי פשוטים הם. וכואב מאוד, שהרי מנהיגי הציבור החרדי יודעים את האמת המוסרית וההלכתית, וגם את נכונות צה"ל לפתיחות מרבית כדי להבטיח למתגייס החרדי שלא ייפגע עולמו הדתי, תוך אפשרות לשיתוף פעולה עם הרבנים החרדים לתוכנית ראויה - במקום לקרוע צוי גיוס. והרי עולם התורה לא יינזק כלל גם אם יהא גיוס, כי בכל עת ובכל שעה, יהיו בשפע לומדי תורה ואור התורה יאיר.
על בושה וחרפה. מונו בשעה טובה 21 דיינים לבתי הדין הרבניים, לפי מפתח רקוב שכולו כלימה. שליש־שליש–שליש בין חרדים־אשכנזים, חרדים־ספרדים ו"ציונות דתית". אם אינך מקושר למי מן השחקנים הפוליטיים, אפילו תהא כגאון מווילנה, סיכוייך קלושים. אכן, נציגי לשכת עורכי הדין המושמצת ואולי עוד צדיקים במשחק המביש הצליחו למנות מספר דיינים שרוח ציבורים רחבים תהא נוחה מהם, המשרתים בצה"ל ובתוך כלל עמם הם יושבים. אך - למשל - מועמד ראוי מאין כמוהו המוכר לי מקרוב אינו מתמנה מזה שנים מטעמים לא ענייניים. כל הביקורת על מינויי שופטים (ברובה לא מוצדקת - הייתי חבר ועדת הבחירה) מתגמדת לעומת המחזה המביש הזה; סומכים על כך שהציבור הרחב אינו מתעניין בכך. התוצאה: הציבור ברובו מרחיק עצמו מכל הקשור לעולם הרבני, ורבים לצערי מדירים רגליהם מנישואים כדת משה וישראל.
על המבט האופטימי. מבט ליום ירושלים תשפ"ה: הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים שלפני ששת הימים, כשהעיר בליבה חומה. ביטאון הסטודנטים הנשכני דאז היה עטור בפתגם שבערך אמר "הדבר הכי מעניין בירושלים הוא הכביש לתל־אביב". בערב הייתה העיר - הקטנה - שוממה. ירושלים של היום, כפי שהתפתחה מאז מלחמת ששת הימים, היא דבר מפליא - השכונות שסביב לה, רוחב היריעה הירושלמית. כתושב העיר מזה כמעט יובל (גילוי נאות: מהערב אני מיקיריה) אני גא שמשפחתנו בדור צעיר ממשיכה בעיר. ראויים פרנסי העיר לדורותיהם, וכיום ראש העיר משה ליאון, לשבח; ועדיין יש כמובן צללים, בעזיבת חילונים, במרקם היהודי־ערבי המורכב ועוד. אבל מי מאיתנו שיאמר "הלל" בבית הכנסת ביום כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, יוכל לעשות זאת בלב שלם. לצערנו החג הזה נחוג כמעט רק על ידי דתיים לאומיים, ובעיקר בירושלים. מייחל אני ליום שיצטרפו אליו גם ציבורים אחרים.
