השבוע אישרה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק שלפיה ההפרדה המגדרית באקדמיה תתרחב גם לתארים מתקדמים. החוק נועד לעקוף את פסיקת בג"ץ מ-2021, ולפיה אפשר לקיים שיעורים בהפרדה רק בלימודים לתואר ראשון וכפוף לפיקוח ומגבלות ברורות. ההצעה, של ח"כ לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית, עברה בשקט יחסי. אפילו בהבנה. הלימודים בהפרדה לתואר שני ושלישי הוצגו כ"זכות בסיסית" ולמרות ההסתייגות הברורה של המועצה להשכלה גבוהה, החוק הוצג כמהלך מפוקח שלא יפגע בזכויותיהן של מרצות או ברמה האקדמית של הלומדות והלומדים.
אבל מספיק להציץ כבר עכשיו למה שקורה בקמפוסים הייעודיים שנפתחו עבור החברה החרדית וחוסר העמידה שלהם בתנאים שהמדינה עצמה קבעה. כך, למשל, כבר שנים מזהירים מפני פגיעה קשה במרצות, שממילא הן מיעוט במערכת האקדמית, אם ייפתחו מסלולים נפרדים. הפרדת המסלולים למעשה תקשה עליהן לקבל תקן, כיוון שבמסלולי הגברים הן לא יוכלו ללמד (בשונה ממרצים גברים שמתקבלים הן במסלולי הגברים והם במסלולי הנשים).
המל"ג הבטיח לשמור על זכויותיהן של המרצות, אך בקשה לנתונים במסגרת חופש המידע שהגיש הארגון "ישראל חופשית" חשפה נתונים עגומים: בלימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה (תחום נשי מובהק) ישנן 60% מרצות בחוג הרגיל ו-7% מרצות בקורס לגברים, באופן מתוקשב. בתוכנית לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון הנתונים דומים. 64% מהמרצים בחוג הן מרצות, אבל בתוכנית לגברים חרדים רק 14.2%. בלימודי כלכלה באותה מכללה ישנן 31% מרצות לעומת 13% בלבד בתוכנית לגברים חרדים. במכללה האקדמית הדסה בירושלים הנתונים מובהקים: בתוכנית לעו"ס 76% מרצות, בתוכנית לגברים חרדים – 6%, בניהול מערכות מידע ישנן 67% מרצות אבל רק 2% בתוכנית לגברים, ובמדעי המחשב 48% מרצות אל מול 2% בתוכנית החרדית והדוגמאות הן רבות.
בהתחשב בעובדה שנשים הן מיעוט מובהק בסגל האקדמי, וככל שהתפקידים בכירים יותר כך מספרן קטן יותר, מדובר במנגנון שמשמר אפליה. איזה מוסד אקדמי ייקח מרצה אישה אם היא מתחרה בגבר שיכול ללמד בכל המסלולים? הרחבת החוק לתואר שני ושלישי תפגע אנושות במרצות ובחוקרות – שבין היתר מלוות מעבדות או משמשות כמנחות לדוקטורט.
המוטיבציה לפתיחת מסלולים נפרדים מגדרית היא שילוב בשוק התעסוקה, אבל האם הרמה האקדמית הנדרשת באמת נשמרת במוסדות? "ברור שלא", טוענת עובדת סוציאלית שמרצה במכללת מבחר החרדית. "אם יש השגחה רוחנית של רבנים בוודאי שיש נושאים שהם טאבו וזה עניין אינהרנטי במסלולים נפרדים.
"הרי הבסיס של עבודה מחקרית זו החשיבה הביקורתית, והביקורתיות היא האויב הגדול של החרדיות. כאישה חרדית בעצמי אני רואה את הנזקים של גברים שכל חייהם נדדו בין ישיבות, קיבלו הכשרה חסרה והפכו למטפלים של אוכלוסיות שהם כלל לא מכירים את האתגרים שלהן. להרחיב את זה לתארים מתקדמים שבבסיסם מחקר זו הפקרות".
דוגמה בוטה במיוחד מופיעה בנתונים הנוגעים ללימודי סיעוד במסלול הנפרד של האקדמית תל אביב–יפו. שם מתנסים האחים לעתיד בקלינקה במחלקות שונות, אבל את הלימודים של המחלקה הגינקולוגית הם עושים באמצעות סימולטור שמדמה גוף של אישה. על פי המכללה עצמה מדובר בדגמי איברי גוף כגון ידיים עם ורידים ודם, אגן עם איברי מין ובובות שמסוגלות לדבר. האם זו הכשרה נאותה לשדה הקליני האמיתי, שבו חדר המיון לא מופרד והקליניקה לא מופרדת ואח או אחות לא אמורים ולא יכולים לבחור במי הם יטפלו ובמי לא?
"העובדה שסטודנט לסיעוד לא רואה גוף של אישה בלימודיו אלא מתאמן בסימולציה היא סכנה של ממש לציבור. אין לי ספק שמדובר בקצה הקרחון", אומרת פרופ' יופי תירוש, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ויוזמת העתירה לבג"ץ נגד ההפרדה בתארים ראשונים. "הניסיון המצטבר מלימודי התואר הראשון לחרדים מראה שמי שמלמד אותם הם מרצים ומרצות פחות ותיקים ובכירים, וחמור מכך – ש'מלווים רוחניים' דורשים ומקבלים זכות צנזורה על תוכני הלימוד, שפוגמת באיכות ההכשרה האקדמית והמקצועית. הגיעו אליי לאורך השנים דיווחים רבים על דילוג על נושאים כמו אבולוציה, אימהות יחידנית או להטב"קים".
*
שרה גאדו גדלה במיינסטרים החרדי, היום היא מסיימת תואר שני בחינוך באוניברסיטה העברית ומתכננת להמשיך ללימודי דוקטורט. את התזה שלה כתבה על מרחבי בחירה של נשים חרדיות בחוג למנהיגות ומדיניות בחינוך. גאדו שימשה במשך ארבע שנים כרכזת הסטודנטים החרדים באוניברסיטה ובין היתר המשימה שלה הייתה למנוע נשירה.
"אני ואחיותיי הוסללנו ללימודי תעודה, לא קיבלנו כלים להמשיך לאקדמיה וזו הייתה דרך חתחתים קשה", היא מספרת. "יצאתי לדרך בלי מתמטיקה ואנגלית ובלי מבחני בגרות. פשוט המשכתי בסמינר שלי ללימודי תעודה ואחר כך הלכתי לעשות השלמה לתואר הראשון במוסד חרדי בהפרדה. לא באמת הייתה אופציה אחרת. תנאי הקבלה שם זה פחות או יותר להיות חרדי וזהו".
גאדו טעמה מעץ הדעת והשתוקקה להרחיב את לימודיה. היא קיבלה ציונים מעולים בהשלמה לתואר, אבל כשהגיעה ללימודי תואר שני בעברית, גילתה שהיא לא כמו כולם. "ניצבתי מול שוקת שבורה. הייתי בהלם תרבות. מעולם לא למדתי עם גברים, לא נחשפתי לאוכלוסייה הטרוגנית והאתגר הכי גדול היה המקצועיות. התואר הראשון, הנפרד, לא היה ברמה אקדמית ראויה והיו חסרים לי כלים בסיסיים שיש לכל סטודנט. ואני עוד למדתי בסמינר הדגל של החברה החרדית, 'סמינר חדש'.
"צריך להבין שזה דבר מכוון – הלמידה בהפרדה משמרת את הסטודנטים החרדים בתוך הפיקוח הקהילתי, שמצידו לא מעוניין לתת כלים אקדמיים שיעזרו לנו להתמקצע כי זה פוגע בחזון הבית היהודי. בית של תורה שהאישה מתחזקת אותו והגבר לומד בו".
גאדו מכירה בערכה של מערכת נפרדת ככזו שמאפשרת לחרדים לצאת ולהשתלב בעולם התעסוקה, אבל דווקא כיוון שחוותה את המחירים על בשרה, היא מזהירה מפני הרחבת המהלך. "ברגע שתינתן האופציה להפרדה בתארים מתקדמים המשמעות היא שלילת הבחירה מהסטודנטים החרדים. הלחץ עלינו יהיה אדיר לבחור במסלול הנפרד ובפועל זו אפליה. מגיע לנו לקבל את כל הכלים וללמוד בצורה מקצועית, בוודאי בתארים מחקריים. לימודי דוקטורט בהפרדה הם בכלל אסון. הרי הם מבוססים על מציאת מנחה מתאים למושא המחקר, אבל אם הבחירה היא מגדרית – למעשה, לא נוכל לחקור את מה שנרצה אלא את מה שיש לו מנחה במגדר הנכון".
*
ההצעה שעברה בשקט השבוע בכנסת אולי נדמית כהרחבה טכנית של הסדר קיים, אבל היא מהלך עקרוני עם השלכות מרחיקות לכת. בקואליציה הנוכחית הסיכוי שמישהו יעסוק במחירים הכבדים של ההפרדה הוא אפסי, והפגיעה בתחומי המחקר, בנשים האקדמאיות ובקהילה החרדית עצמה תישאר שקופה.
