מעת לעת צצים בישראל כוכבים שהשפעתם נמתחת ל-15 דקות של נפילה. אנשים שמהותם, גדולה ככל שתהיה בחיים האמיתיים, מתנקזת לייצוג מצומצם מאוד בספוט הישראלי. הם באים ונעלמים, עד שאפילו ג'מיני מתקשה לזכור אותם. ואם אפילו הבינה המלאכותית לא מכירה בך, אתה בצרה.
כך למשל אלי שרביט, שהיה מפקד חיל הים אך בעיקר נודע כמועמד של בנימין נתניהו לראשות השב"כ. הבינה המלאכותית תכתוב שהיה מועמד יום שלם לתפקיד ראש השב"כ, אך לא תספר שמועמדתו בוטלה כיוון שהשתתף בהפגנה נגד הרפורמה המשפטית.
דוד זיני נמצא כרגע במקום הזה. בלי קשר להישגיו בחיים, התודעה הציבורית זוכרת ותזכור אותו בעקבות המשפט האכזרי שצוטט מפיו בישיבת המטכ"ל ונחשף על ידי ירון אברהם ב"אולפן שישי": "אני נגד עסקאות חטופים. זו מלחמת נצח".
בציטוט נפלא נוסף, שאותו הביא אור הלר במהדורת השבת עם דוריה למפל, אמר זיני לתושבי העוטף בהצגת התחקירים הצה"ליים של 7 באוקטובר: "זו אחריות שלכם לדאוג שדבר כזה לא יקרה שוב".
מהבחינה הזו זיני הוא יופי של מועמד. הוא מתאים היטב לממשלה שזורקת את האחריות על תושבי המדינה. ממשלה שהיושב בראשה מקטין את האירוע לכפכפים וכמה כאפות. שמנסה להחביא את תודעת החטופים עמוק בתוך הישגים מילוליים של עצימות ועוצמה צה"לית.
זיני, שהודח על ידי הרמטכ"ל יום אחרי הפרסום על מינויו הצפוי, לא ייזכר בעקבות פרשה אחרת, קטנה יותר, בכיכובו. אז, ב-2008, הוא עלה לכותרות כשאסר לתלות תמונות של לוחמי גולני שעליהם פיקד ונהרגו בקרבות. "הוא אומר שצריך להתעסק בחיים ולא במתים", סיפר אחד הלוחמים בזמנו בראיון.
זו טענה מוזרה, מכיוון שאם היא נכונה, זיני היה אמור להגיד שיעשה הכל כדי להחזיר את החטופים בחיים. להצהיר במופגן שלכך הוא מתכוונן. לא לדבר במושגי מלחמת נצח, שגם אם תימשך, היא לא חייבת לכלול החלטה שגוזרת דין מוות על כל מי שנמצא בשבי.
פרשת זיני היא גם מיסוך של מה שקורה באמת. הדרך של נתניהו שלא לציית להנחיות של היועצת המשפטית לממשלה. לזרוק אנשים לאש רק כדי להטיל אותם מאוחר יותר לצד הדרך. להדוף את מה שחשוב באמת עוד יותר למטה. את זיני לא יזכרו בזכות הישגיו הצבאיים, והיו לא מעט כאלה. זיני הוא אמצעי. מלחמת הנצח האמיתית היא של נתניהו במתנגדיו ובכל מי שלא מאפשר לו להמשיך את שלטונו עד לניצחונו המוחלט.
בקטנה
ההתנצלות של איל ברקוביץ’ בפני קטי גבעוני, שיצאה ממעגל הזנות, בתוכנית "מוריה וברקו" ברשת 13, הייתה הכל חוץ מהתנצלות. ברקוביץ', שאמר בשבוע שעבר ש"יש מיליון זונות שהולכות לעבוד בזה כי הן רוצות. אני בכלל מופתע שמתעסקים בזה", עורר סערה ולכן הזמין אותה שוב לאולפן. הוא התנצל, אבל כששאלה אותו אם הוא מבין על מה, אמר שהוא לא רוצה להיכנס לזה. אחר כך גם ציין שקיבל מלא הודעות מאנשים שאמרו שהבינו אותו. והשיא הגיע כשחזר על אותו טיעון שבגללו ביקש סליחה, וזה שיש נשים שנמצאות בזנות מבחירה. ברקוביץ', שטוב בלצרוח את זעקת מי שחושב כמוהו, כנראה לא מוצא סבל אצל נשים מוחלשות, שבממוצע אחת מהן מתה כל ארבעה חודשים. ממכות, מקריסת מערכות או מהתאבדות. אולי שווה שיקפוץ לבקר בעמותות שמסייעות להן לפני הסליחה הבאה.
