אוכל: המתוקים של ג'עפר מוכרים בעיקר בגלל הכנאפה שלהם, שמכינים כאן, בחנות אשר בעיר העתיקה של ירושלים, משנת 1951. את המקום ייסד מוחמד ג'עפר והתבסס על מתכון עתיק שעבר במשפחה מזה דורות. אחרי מלחמת ששת הימים החלה נהירה של ישראלים אל סמטאות העיר העתיקה ואז נחשפו רבים אל המאכלים המקומיים. הכנאפה היה אחד האהובים.
מקורות המאכל הם ככל הנראה מהאזור שלנו ובסוריה, לבנון, ירדן, ומדינות אגן הים התיכון כמו יוון וכמובן טורקיה - מתועדים לאורך מאות שנים סוגי כנאפה ובקלאווה שונים. יש כאלה המייחסים את המקור דווקא לנוצרים הקופטים ממצרים, ובכל מקרה הכי טוב שנגיד שהוא שייך כנראה לכולם ללא הבדל דת גזע ומין.
הכנאפה המוגשת כאן נקראת כנאפה נעאמה, אך היא מכונה בפי רוב כנאפה נבלוסייה, על שם העיר נבלוס הלוא היא שכם. היא כוללת ג'יבנה מחלב עיזים, סאמנה (חמאה מזוקקת) ומה שמבדיל ומייחד אותה הוא השימוש בסולת במקום שערות קדאיף מעל. יש בכנאפה סולת הזאת איזון טעמים נפלא בין המלוח של הגבינה, שלמרות שהיא עוברת השריה במים על מנת לעדן את המליחות היא עדיין גבינה מלוחה ביסודה, לבין המתיקות של סירופ מי הסוכר שנספג בסולת במידה, כך שזה לא מתוק מדי. יש הטוענים שסירופ סוכר נספג פחות בסולת מאשר בשערות קדאיף. לחובבי שערות הקדאיף יש כאן גם כנאפה מברומה, שהיא גליל שערות קדאיף שעוטף את הג'יבנה וגם היא טעימה מאוד כמובן.
אחרי הסבא מוחמד המשיך את דרכו בנו מוסטפא ולאחריו גם הנכד עדנאן, שנמצא כאן יום-יום, ומזה מספר שנים מצטרף אליו הבן שלו, רמי, הנין של מוחמד, שמכין בעצמו את הכנאפה לפי המתכון המשפחתי.
דלפק המתוקים תמיד מגוון ומרשים כאן, כאשר במרכזו מגש הכנאפה ולצידיו שלל עשיר - מבקלאווה אגוזים וסליל קדאיף ופיסטוק שנקרא בורמה או העאוומה, שהם כדורי הבצק המטוגנים והמומתקים.
אבל תמצאו כאן גם מאפים מיוחדים יותר, דוגמת הנמורה, מאפה בצק פילו ממולא מלבי, או המוטאבק - מאפה מרובע מבוסס בצק שמן דקיק ממולא ג'יבנה, שבקושי מוצאים במקומות אחרים.
במקום שני חללים עם שולחנות שיש רחבים וקנקני מים קרים שנועדו להרוות את הצימאון ובעיקר לאזן את המתיקות בעת האכילה. לא תמצאו כאן קפה או תה אבל אפשר להזמין מהמקום השכן עבור מי שממש זקוקים לשתייה חמה להשלמת החוויה.
רחוב: ג'עפר נמצא ברחוב בית הבד, שנקרא בפי המקומיים שוק חאן אל-זית, והוא הרחוב המרכזי של השוק ברובע המוסלמי. ניתן להגיע לכאן בקלות משער שכם אבל גם דרך שער יפו זה נוח ולא רחוק.
מסביב ישנם מקומות קדושים ואתרי מורשת עולמית של שלל הדתות ובשנת תיירות חלשה כמו השנה, אין צורך לעמוד בתור או להצטופף וזו הזדמנות טובה להגיע לאתרים אלו, כמו למשל כנסיית הקבר.
בענייני קולינריה, המקום מרתק ומציע שפע ומגוון שמוצאים כנראה רק כאן. מבחינת תחנות החובה - חומוס נזמי (המכונה ערפאת), דוכן חלקי הפנים של מוחמד בסמוך לנזמי, קבב א-שעב ופלאפל היבני.
חנות התבלינים עין אל-זית היא המועדפת עליי לרכישה של פריקי, סומאק, אבן יוגורט, לדר ענבים, זעתר ועוד תבלינים ומוצרים עונתיים שמוכרים כאן.
תמצאו כאן גם פירות וירקות בלאדי מעולים וממש בקרוב תהיה זו העונה הקצרצרה של המשמש הבלאדי המכונה מיסטקאווי שאני מחכה לו בכל שנה ומגיע לכאן במיוחד כדי ליהנות ממנו.
ממתקי ג'עפר. סוק חאן אל-זית - רחוב בית הבד
