רק לפני חודש הצליח המוזיקאי אלון נחמיאס להיישיר מבט מול היגון שעטף אותו מאז הירצחה של בת זוגו, ים גלס ז"ל, מפקדת תצפיתניות בבסיס נחל עוז. הוא ביקש לברר את הסוגיה שלא שיחררה אותו מאז 7 באוקטובר - איך נקברה אהובתו. "אני יודע שהיא הייתה בחמ"ל", עיניו דומעות, "המחבלים היו בחוץ, הלוחמים והלוחמות ניסו להילחם בחזרה, אבל הם הגיעו בכמויות עצומות והציתו את החמ"ל בחומרי בעירה שמתלקחים מהר. ים והחברות נשרפו בפנים. אתה יכול להבין לבד מה נשאר ממנה".
כן.
"עוד לפני שזיהו את ים, אבא שלה, ליאור, ואני חיפשנו תמונות של קרמטוריום רק כדי לנסות להבין מה יכול להישאר מאדם אחרי דבר כזה. לפני חודש אזרתי אומץ שלא היה לי מאז 7 באוקטובר. שאלתי את אמא של ים, ענת, מה קברו בארון, הסברתי שאני חייב לדעת. היא סיפרה לי בכלליות, חסכה פרטים גרפיים קשים, אמרה שהיא לא רוצה להכביד עליי. הייתי חייב לסגור מעגל, כי לא ראיתי גופה, וכשאתה לא רואה גופה אתה מתקשה להאמין שהאדם שכל כך אהבת כבר לא בחיים. אחרי התשובה, הצלחתי לשחרר משהו. הצלחתי להפנים: ים נקברה".
הם היו יחד חצי שנה, צמודים תמיד מהדייט הראשון. באוקטובר 2023 נחמיאס היה חודש אחרי השירות כלוחם ביחידה חשאית מובחרת, גיטריסט מחונן. ים שירתה כתצפיתנית בנחל עוז במשך חצי שנה. לפעמים היא כתבה שירים. באחד מהם חברה לאביב חג'ג' ז"ל ולשורדת השבי דניאלה גלבוע. "מה שחיבר בין ים לדניאלה זו המוזיקה. ים שלחה לי בסרטון את השיר שהיא כתבה יחד עם דניאלה ואביב ז"ל. אמרתי שאפיק להן את השיר והתחלתי לערוך במחשב. קראתי לו 'לחיות על הקצה'. עדן בן זקן הוציאה אותו כשדניאלה הייתה בשבי, בשם 'אולי תיפתח הדלת'. תיכננתי לעשות לים הפתעה ולשלוח לה כמתנה את השיר אחרי הפקה, אבל זה כבר לא קרה. אחרי שדניאלה נחטפה, העליתי את הסרטון שים שלחה לי כדי לעזור בהעלאת המודעות לדניאלה - וזה הופץ בכל העולם".
7 באוקטובר מצא אותו בביתו באור-יהודה, עם המשפחה. ים סגרה שבת בשמחת תורה. "6:29 בבוקר, מתחילות אזעקות. שלחתי הודעה לים. ידעתי שהיא לא תענה לי כי היא במשמרת, אבל ניסיתי".
מתי הייתה התקשורת האחרונה ביניכם?
"התכתבנו בשלוש בלילה, כשהיא עלתה למשמרת. אחרי האזעקות שלחתי לה הודעה: 'תכתבי לי שאת בסדר'".
חלפה שעה, ים לא ענתה. "כתבתי לה, 'היי, אני קצת דואג. לא רוצה להפריע, אבל תשלחי איזה סימן שאדע שאת בחיים'. היום זה נשמע מצמרר. פתחתי טלוויזיה, אני רואה את הטנדר המפורסם בשדרות, הבנתי שזה אמיתי. ים לא ענתה, התחלתי לחבר דברים בראש. לא הבנתי זה איך הגיוני שדבר כזה קורה".
עד היום איש לא יכול להבין.
"אמרתי לעצמי שכנראה יש איזה רכב אחד של מחבלים שנכנס, וים בטח לא יכולה לענות כי יש בלגן בגזרה שלה, אבל היא תכף תחזור אליי. אני פותח את הטלגרם, וכלוחם ביחידה מובחרת יש המון קבוצות בערבית שאני מכיר. התחלתי לראות תמונות של לוחמים שיורים בהם. אני מתחיל לקלוט מה הולך, רואה שפורצים לבסיסים בדרום, אבל לא יודע לומר בוודאות שזה נחל עוז".
התקשרתי לאמא של ים, ענת, והיא העבירה לי הודעה שקיבלה מים דרך טלפון של תצפיתנית אחרת, מאיה דסיאטניק, ששרדה. היא כתבה: 'הי אמא, זו ים, אני בסדר'. זה נשלח בעשר בבוקר, ההודעה האחרונה של ים".
דיברת עם מאיה מאז?
"לא, לא רציתי להקשות עליה. לפעמים אני חושב ליצור קשר, לא יודע מה מונע ממני לעשות את זה. לפני שנה ראיתי אותה בזווית העין בקניון, אבל לא הייתי מסוגל לגשת אליה - הנה, מישהי חזרה משם בחיים, וזו לא ים. היה לי קשה להכיל את זה. אבל אני צריך לדבר איתה, לשמוע דברים".
שעות הערב, 7 באוקטובר. "החברים שלי ליחידה מוקפצים, אני ממשיך לחפש את ים. בערב ההורים שלה הלכו לתת דגימות די-אן-איי בבית החולים. מפה מתחיל חודש שבו אני לא יודע מה עובר על ים. כל כמה ימים מכריזים על מישהי חדשה מהבסיס שנפלה או נרצחה - אבל על ים אנחנו לא יודעים כלום. השמות מצטברים, כבר ידענו שיש חטופות מהבסיס.
"אחרי שבועיים הגיעו נעליים שרופות של ים, בקבוק מים שרוף שלה ודיסקית שרופה. הוצפתי במחשבות מה עדיף - לדעת שהיא נהרגה או שהיא בשבי. זו שאלה קשה. עד היום אני לא יודע לענות עליה".
אחרי ארבעה שבועות התקווה כבתה. "אח של ים, פלג, התקשר לספר שהגיע הקצין שהודיע שים לא בין החיים. עדיין האמנתי שיש סיכוי שזו טעות. לא באמת האמנתי שים מתה. ידעתי את זה, ולא רציתי להשלים. גם בשירים שכתבתי עליה, בשום מקום אין באמת את המילה מוות. יש היעדרות, היעלמות".
× × ×
הם הכירו דרך חבר משותף, ומאז לא נפרדו. "אנשים חושבים, מה זה חצי שנה, אבל הקשר שלנו היה מאוד עמוק ואם לא, הרי לא הייתי יושב פה ומדבר על זה יותר משנה וחצי אחרי".
את סוף השבוע האחרון של ים הם גם בילו יחד. "השיר שכתבתי, 'חורף', מספר על אותו סופ"ש. ים הביאה קנבסים לציור ודיברנו תוך כדי, עד שלוש בלילה. ים רצתה לטוס ליפן, לעבור לגור בת"א, דיברנו איך משלבים את זה ביחד. בבוקר היא קמה להיפגש עם בת דודה שלה בתל-אביב, ונפרדנו בחיבוק ונשיקה. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה. עד היום מברשת השיניים שלה נשארה באותו מקום. אני רואה אותה בכל בוקר, ולא יכול לזרוק אותה".
מתי הרגשת שאתה מתחיל את שלב האבל?
"הפעם הראשונה שממש יצא ממני צער הייתה בלוויה. עד אז הייתי באמוק של חיפושים אחריה. פה ושם גויסתי לפעילות במלחמה עם היחידה, אבל חזרתי שוב לבית של ים. אחרי הלוויה לא היית מסוגל לפגוש אף אחד, לא לראות אף אחד, רציתי להסתגר עם עצמי ולהבין מה קורה".
במהלך הזמן משתחרר סרטון החטיפה האכזרי של התצפיתניות.
"לא הופתעתי ממה שקרה שם. ראיתי עוד קודם בסרטונים איך חטפו אותן בברוטליות. נתקלתי בהמון סרטוני זוועה שהרצתי בסלואו-מושן ולפעמים עצרתי בכל שנייה, כדי לנסות למצוא את ים".
איך שומרים על הנפש בתוך כל הזוועות?
"העיקר היה למצוא אותה. לא ראיתי שום דבר אחר בעיניים, לא את הנפש שלי ולא את עצמי. אבל היום אני כבר בטיפול שבועי, מעמותת 'הותיר אחריו חברה'".
מרגיש שהתקדמת?
"אולי אני במקום שיותר מכיל ומעכל את מה שקרה. לפני כמה חודשים לא יכולתי לשבת איתך לראיון. רק הייתי אומר את המילה ים ונחנק מדמעות. אז זה סוג של הישג".
מתי הצלחת לחזור למילואים?
"רק שנה אחרי, ועכשיו אני באמצע חודשיים של מילואים, סבב רביעי של הפלוגה שלי. העלייה על המדים קשה לי, כי זה מחזיר אותי ל-7 באוקטובר ולטראומה".
איך זה עוד בא לידי ביטוי?
"אם נניח מישהו יוצא הביתה עכשיו וחסר לו כדור במחסנית. זה מטריד אותי, כי אני יודע מה יכול לקרות. יש בי גם פחד משריפות, בגלל מה שקרה לים. בכל מקום חשוב לי שיהיו דלי עם סמרטוט".
בתחילת השנה שוחררו התצפיתניות ששירתו בנחל עוז יחד עם ים, דניאלה גלבוע, נעמה לוי, קרינה ארייב, לירי אלבג ואגם ברגר. "זו הייתה סערת רגשות מטורפת. מצד אחד, זה היה מאוד מרגש. מצד שני, היה שם גם עצב, כי זו הייתה יכולה להיות ים שחוזרת".
נקודת שבירה?
"ראיתי את דניאלה רצה בבית החולים לחבק את בן זוגה רועי. אנחנו שמרנו על קשר בכל התקופה, אחים לאותה צרה. ברגע הזה הייתי מאוד מוצף רגשית. שמעתי מדניאלה אחרי ששוחררה. היא סיפרה על ים בזמן הקרבות. אנחנו ניפגש מתישהו".
אייל אשל, אביה של רוני ז"ל, נלחם למען ועדת חקירה ממלכתית. דעתך בעניין?
"האיש הופך עולמות כדי להביא צדק. ברור שחייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית. המינימום שמגיע לי - ולכל המשפחות - זה לדעת מה קרה ליקירינו ברגעים האחרונים. חשוב מאוד שנלמד ממחדל כל כך נורא".
ים סיפרה לך שמתעלמים מהתרעות שלהן?
"היא סיפרה שהיא כל הזמן מתריעה ולא ברור מה עושים עם זה. סיפרה לי על יותר ויותר מקרים של עימותים על הגדר. היא מאוד אהבה את השירות ואת הבנות. הן היו אומרות תמיד: נחל עוז זה הבית".
× × ×
הוא נולד בשנת 2002 באור-יהודה וגדל בעיר. בגיל עשר התחיל ללמוד לנגן בגיטרה. "אף פעם לא חשבתי שאהיה זמר או יוצר. בכיתה ח' כתבתי את השיר הראשון. קשה לי עם רגשות, אז אני כותב שירים".
בגיל 16 החל ללמוד מוזיקה בתיכון בקריית-אונו, יחד עם פיזיקה ומתמטיקה. "בצבא הייתי הולך לכל מקום עם הגיטרה ומופיע מול החיילים. ועדיין התכוונתי להתעסק בהנדסת חשמל. כשהשתחררתי מהצבא השקעתי את הפיקדון שמקבלים לוחמים בלימודי הפקה מוזיקלית וסאונד. הייתי טוב ובעניין, אבל זה נראה לי משהו שיותר מתאים לתחביב".
במשך חודשים מאז פרוץ המלחמה לא היה מסוגל לגעת בגיטרה, "אבל אחרי ארבעה חודשים כתבתי טקסט ראשון, השיר 'נעלמה פתאום', על ים. באותה תקופה עוד לא דיברתי עם אף אחד. כל הכאוס היה צריך לצאת איכשהו דרך השיר. דודה של ים, הכנרת רחל רינגלשטיין, ידעה שאני עושה מוזיקה ואמרה שהיא רוצה שנשב על יצירה קלאסית לזכרה של ים. אמרתי לה שים אוהבת רוק ישראלי, היהודים, אלון עדר, ירמי קפלן, לא מתאים להנציח אותה ביצירה קלאסית, בואי נוציא פרויקט שמדבר את השפה שלה, לזכרה".
כך החלו להקליט, יחד עם ענת, את הפרויקט 'בלב ים', שכולל שישה שירים לזכרה. "המטרה של כל זה הייתה אחת: שיהיה לפחות שיר אחד שייכנס לפסקול הישראלי ויספר את הסיפור של ים. רציתי משהו שיישאר לנצח עבורה. שירים תמיד נוכחים.
"פניתי לאמנים שהיא אהבה במיוחד וכולם הסכימו להשתתף. את השיר 'נעלמה פתאום' הפיק נדב הולנדר, רונה קינן הלחינה שיר שנקרא 'ים' שכתבה אמה ענת. את השיר 'חורף' כתבתי הפקתי יחד עם ירמי קפלן. אלון עדר הקליט את 'נשמה יקרה', שיר שהקדיש לים, ונמצא בפרויקט שלנו ובאלבום שלו".
יש בשירים שורות שבוערות בך במיוחד?
"כל שורה שכתבתי על ים כואבת ומדממת. כרגע המשפט שהכי הולך איתי נמצא בשיר 'עולה מזה': 'ואני שם על הבמה, מדמיין אותך איתי, את בקהל, רואה אותי'. אתמול הייתה לי הופעה, הגיעו חברים לתמוך, שרתי וכולם ידעו את המילים. פתאום כולם חווים איתי דרך המילים את הכאב. הרגשתי שים איתי שם, על הבמה ובקהל".
האלבום ייצא רשמית ב-13 ביוני, בהופעה במוזיאון ת"א, יחד עם כל משתתפי הפרויקט. נחמיאס עדיין לא משוכנע שמפה הוא פותח בקריירה מוזיקלית. "אסיים את המילואים, ואחרי זה אתחיל לחשוב מה אני עושה. מורן דוד, יוצרת שפגשתי בדרך, אמרה לי שלא משנה כמה אני אברח מהמוזיקה, החיידק בפנים ויהיה לי את הרצון להוציא את הרגשות שלי דרך השירים".
חושב על היום שאחרי? אהבה, משפחה?
"אני עוד לא שם, ומאז 7 באוקטובר קשה לי לחשוב על משהו לא יותר משבוע קדימה. אני עסוק בלסיים את השיר הבא, את האלבום ואת המילואים. לגבי אהבה, יכול להיות שבנות מתחילות איתי ואני מפספס את זה. אני עוד לא בנקודה הזו. אעשה הכל כדי שלא ישכחו את ים".
