"הפופ מת" נכתב בקליפ של סטטיק לשיר החדש שלו, 'טייפשיט'. זאת לא הפעם הראשונה – וגם לא השלישית – שהוא יוצא בהכרזות כאלה, אבל השאלה היא מה יש לו להציע במקום. התשובה, לפי הביט, הפרייזינג וגם הנימה העוקצנית, היא לקחת בגסות כמעט כל אלמנט מ-Not Like Us של קנדריק לאמאר, הלהיט של הקיץ הקודם ואחד הגדולים של העשור. הקברן של הפופ תקע את המקוריות אפילו יותר עמוק באדמה.
כמובן שכל הביצה המסחרית מבעבעת מסימפולים, חיקויים וגם העתקות של ממש. אבל ב'טייפשיט' יש אלמנט מעליב, כאילו שהקהל או שכח מהלהיט שעדיין מושמע בכל חור, או שלא אכפת לו שככה נשמע יוצר שאמור להיות בחזית העדכנית של המיינסטרים. והרי זה בדיוק הרזומה של סטטיק: הוא הוביל את הסצנה, התיך פופ וראפ בכישרון והוביל את השיירה ברונדלים במקום להיגרר.
הבעיה היא שזה גם לא מקרה בודד: 'טייפשיט' מצטרף לרצף סינגלים מבולבל ונטול אמירה, שמלבד 'צ'יק צ'ק' (שגם בו תדמית הדוּש די מיותרת), רק מנסה לדהור על טרנדים. אם האלבום השני של סטטיק היה שאריות מחוממות של אלבומו הראשון, הסינגלים האחרונים הם הירקות העצובים שנשכחו במגירה התחתונה של המקרר: אפילו רוטב (סליחה, סטטיק אומר Sauuuuce כמי שכידוע התבגר בשכונת קומפטון) אי-אפשר להכין מהם.
ואולי זה גם לא מפתיע: כשהפרצוף שלך מרוח בפריים טיים והרצון לכבוש פלייליסטים גובר על התוכן, אין ממש מרחב להמציא את הגלגל. בדומה לקולות אחרים בפופ - אהמ, נועה קירל - גם מותג חזק כמו סטטיק יכול לאבד מכוחו. ייתכן שהפוגה קלילה לטובת זיעה באולפן וקילוף שכבות תוביל למשהו מרענן יותר. ואם זה לא אפשרי בגלל תנאי השוק, אזי מוטב פשוט שהוא והמפיקים סביבו יחזרו ליסודות שבנו אותו לפני עשור: כנות, חדות ודרייב לעשות משהו אחר. אם כבר סטטיק כל כך אוהב את Not Like Us, די מוזר שהוא בוחר להיות בדיוק כמוהם.
