כשהודיעו לווינסטון צ'רצ'יל, ב-22 ביוני 1941, כי צבאות גרמניה הנאצית פלשו לשטחה של בעלת בריתם הרשמית, ברית-המועצות, לא הסתיר מן הסובבים אותו שמחה של תקווה והצלה. לימים לא היסס ופסק כי "מבצע ברברוסה", כך כונתה הפלישה, היה הפסיעה הראשונה בדרך אל הניצחון. שתי הנחות עיקריות היו הבסיס לתחושת ההקלה: הוא ידע כי היטלר פנה לרוסיה משום שהבין כי לא יעלה בידו להשלים את תוכנית הפלישה לבריטניה, כל עוד יחושו הנצורים כי הם אינם היחידים במערכה נגד שלטון הרשע של ברלין. גם ברגעי התקווה לא הסתיר את התנגדותו הנמרצת חסרת הפשרות לכל מה שברית-המועצות והבולשביזם מסמנים בעיניו. מי שנלחם בלנין ובאנשיו מראשית המהפכה, תלה את תקוותו ביורשו, איש הדמים, יוסיף סטלין. כשסיכם את שנות מלחמת העולם השנייה לאחר סיומה כתב, כי אחד הקשיים הגדולים של המלחמה היה הצורך להתנהל עם בעלות ברית. ועם זאת, הסיכוי היחיד לנצח בה היה שיתוף פעולה עם בעלות ברית קשות ומטרידות. ולצ'רצ'יל הייתה סבלנות רבה גם כלפי "ידידים" נודניקים, יהירים ומנופחים כמו שארל דה גול הצרפתי, עם האמונה הריקה על "הרעיון של צרפת".
טים בוברי הוא היסטוריון בריטי צעיר שכבר קנה לעצמו מוניטין של מבקר נמרץ וחריף של תפיסות מקובעות וסוגיות היסטוריות שהטיפול בהן לוקה בהימנעות שמרנית של ניסיונות רוויזיה. בספרו הראשון 'לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה', הצליח להוכיח בעזרת מסמכים ועדויות חדשות, כי הניסיון לטהר, ולו במעט, את חרפתו של ראש הממשלה, נוויל צ'מברליין, על תפקידו בפיוסו של היטלר והחלשתה של בריטניה, מעוות את האמת ההיסטורית. הבחינה המחודשת של נרטיבים היסטוריים בטרם יהפכו למיתוסים מעוותים מאפיינת גם את ספרו השני המתאר בפרטי פרטים את תולדות 'הברית הגדולה' בין שלוש המעצמות — ארה"ב, ברית-המועצות ובריטניה — שחוללה את הניצחון המוחץ על גרמניה הנאצית ובעלות בריתה. בוברי טוען כי למרות בקיאותם של ההיסטוריונים עד כה בפרטי הפרטים של המגעים, המברקים והוועידות, הם נמנעים מחשיפה מלאה של חילוקי הדעות והחשבונות הקטנוניים של המנהיגים. שבועות אחדים לאחר הניצחון נפרמו כל הקשרים בין רכיבי הברית עד כדי איום של פריצתה של מלחמה חדשה בין המעצמות, שעד אתמול שילבו כוחות במאמץ ההרואי המשותף.
צ'רצ'יל הוא בלי ספק היזם הבלתי נלאה של הברית הגדולה. מפתיחת המלחמה, ובעיקר לאחר נפילת צרפת, ידע כי המפלט היחיד מן המפלה ואובדן האימפריה הוא הצטרפותה של ארה"ב למלחמה. הוא עשה הכל כדי לשכנע את פרנקלין רוזוולט, הנשיא האמריקאי, להכריז מלחמה על היטלר, אך נתקל בסירוב עקשני. צ'רצ'יל התחנף, התחנן, ירד על ברכיו ואפילו ניסה לנצל את זכותה של אמו האמריקאית, אך נאלץ להסתפק במיני סידורים, משחתות ישנות, ועל הכל נדרש לשלם בדולרים יקרים מאוד. רוזוולט התבצר בסירובו, שהרי הבטיח לאמהות בארצו שלא ישלח את בניהן למלחמות לא להם. היפנים והיטלר הצילו את צ'רצ'יל, וכשהודיעו לו על המתקפה היפנית בפרל הארבור צהל.
הפרקים המרתקים ביותר בספר הם אלה המגוללים את התגבשות הברית עם הצטרפותה אליה של ברית-המועצות, לאחר פלישת גרמניה לשטחה. סטלין היה המחולל הגדול של מהלכי הברית. הוא לא הצליח לשכנע את שותפיו להקדים את הפלישה המתוכננת לאירופה, אך הכין את הקרקע ביעילות לביצור מעמדה ושלטונה של ארצו במזרח אירופה. רוזוולט וצ'רצ'יל לא העזו להזכיר לו את שיתוף הפעולה שלו עם היטלר עד למבצע ברברוסה. ייתכן מאוד, רומז בוברי, משום שידעו כי שיקולים של מוסר ואשמה אינם נלקחים בחשבון במצבים שכאלה. גם כשהתבררו להם אמיתותן של הטענות של הגרמנים, כי הסובייטים בפלישתם לפולין באפריל ובמאי 1940 רצחו אלפי קצינים ואנשי רוח פולנים ביער קאטין, העלימו עין ולא דרשו הסברים מסטלין. בוברי טוען כי בכל שנות המלחמה לא נעלמו חששות בעלות בריתה של ברית-המועצות, שסטלין ישנה שוב את פניו ויחבור שוב אל היטלר. רוזוולט הסתדר טוב מאוד עם פרטי העסקה של סטלין. הרוסים יתרמו למאמץ את נהרות הדם והחיילים, והם ישלחו את הג'יפים. בדרך נזנחו כל ההתחייבויות שניתנו לפולנים, ולכל העמים במזרח אירופה. צ'רצ'יל, טוען בוברי, נאלץ להשלים עם הסידור הזה משידע כי למרות הדיבורים הרמים על תפארתה של האימפריה הבריטית, הוא מנהיגה של מעצמה שכמוה כאריה שאיבד את כל שיניו.
שיתוף הפעולה והסולידריות בין בעלות הברית קרסו ונעלמו כבר עם התבררות הסימנים המעידים על שיברונה המוחלט של גרמניה הנאצית ובעלות בריתה. סטלין הבטיח לשותפיו כי יצטרף למלחמה עם יפן מיד עם תבוסתה של גרמניה. הם לא סיפרו לו על פצצת האטום שפיתחו, והוא הביע פליאה והתפעלות כשיורשו של רוזוולט, הארי טרומן, סיפר לו על הנשק החדש שישנה סדרי עולם. סטלין היה שחקן והעמיד פנים. מרגליו סיפקו לו מידע שוטף על התפתחות כל שלב בפיתוח הפצצה, ומדעניו כבר היו בעיצומם של מחקרים ותוכניות לייצורה של פצצת האטום.
לטים בוברי יש הסברים נוקבים לכישלון הברית בין המעצמות: "האירוניה בלב שיברונה ופירוקה של הברית הגדולה טמונה בכך שכינונה היה אירוע ששום צד מן השותפים לא רצה בו, ועם זה כל צד התגלה כמי שאינו יכול למנוע אותו. לאחר שש שנים של מאבק וסבל שלא נודע כמותו הושג הניצחון בקיץ 1945, אך לא לפני שזרעי העימות החדש כבר נטמנו". לאחר הניצחון הגדול כבר לא היה צורך בכל מסכת השקרים, ההסתרות והעמדות הפנים שאפיינו את התנהגותם של כל השותפים. צ'רצ'יל יכול היה לחזור לתיאורי זוועות הבולשביזם, סטלין - לחלום על ההתפשטות של רוסיה "הקדושה" מעבר לגבולותיה בימי שלטונו של פיוטר הגדול, וארה"ב - לכתר הנהגת העולם החופשי. •
Allies at War: How the Struggles Between the Allied Powers Shaped the War and the World // Tim Bouverie } Crown } 2025 } 672 pp
