בכניסה למושב יגל שליד לוד, אחרי הכיכר, עומד קרוואן, ולידו יש כמה שולחנות עץ. יש גם שלט עם תמונת שחור-לבן ישנה של עלמה צעירה, ומעליה כתוב: "הסנדוויץ' של סבתא חנה". עצרתי. מה כבר יכול להיות?
הפעם דווקא לא הלכתי על המנה הראשונה בתפריט, כי היא הייתה קצת יקרה מדי. כל השאר מצא חן בעיניי, ובחרתי בשקשוקה בבגט ב-30 שקל. על הדלפק עמד מערום של חצאי בגטים גדולים, וזה התחבר לי ממש טוב. היו גם חצילים מטוגנים, פלפלים חריפים מטוגנים וצלחת עם פרוסות של פלפלים חריפים אחרי טיגון, שהם הגרסה המקוצרת של הפלפל החריף, לחוששים מכווייה. אני הלכתי על שתי הגרסאות. למה לא? לקראת הקיץ עולה מעלה-מעלה צריכת החריף.
בגט ארוך וגדול נפרס לאורכו, ולתוכו מעמיסים לך מלא שקשוקה לכל האורך ואחר כך תוספות, כולל כרוב קצוץ. השקשוקה קצת מתוקה, אז במקום להוסיף מלח, מוסיפים חריף: זה בריא יותר, גם אם כואב. השורה התחתונה: קיבלתי יותר מדי שקשוקה בבגט גדול ובמחיר מצחיק, אכלתי ושבעתי
הסנדוויץ' של סבתא חנה, צומת מושב יגל; עוד טעימות – בערוץ האוכל של ynet
